מבטחת תשלם נזקי גניבה למרות שהמבוטח לא עמד בתנאי המיגון בחידוש הפוליסה

בפני תביעה לתשלום נזקים שנגרמו לתובע שעה שדירתו נפרצה ונגנבו ממנה תכשיטים. הפריצה ארעה ביום 7.5.06. התובע תובע מהנתבעת את ערך הרכוש שנגנב לו בסך 45,000 ש"ח וזאת משום שהדירה בוטחה אצל הנתבעת, לפי פוליסת ביטוח דירה שצורפה לכתב ההגנה.

הנתבעת מסרבת לשלם את נזקי הגניבה בשל כך שלטענתה התובע לא עמד בתנאי המיגון שהיו מחויבים לפי הפוליסה, ולא התקין בבית כספת מעוגנת לקיר או לרצפה שבה יהיו התכשיטים בעת שהם אינם ענודים.

למעשה אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים לגבי העובדות כדלקמן:

א.      א.      התובע ביטח את דירתו אצל הנתבע מיום 30.4.05 עד יום 30.4.06. בתקופה זו לא היתה דרישה בפוליסה להתקנת כספת מעוגנת לקיר או לרצפה שבה יהיו מונחים התכשיטים. התובע שילם את פרמיית הביטוח לפי המוסכם.

ב.      ב.      ביום 27.3.06 נשלח לתובע מכתב שבו נדרש התובע, לקראת חידוש הפוליסה ביום 1.5.06, להמציא אישור על קיום כספית מעוגנת לקיר ו/או לריצפה בה יאוחסנו התכשיטים בכל עת שאינם ענודים. התובע התבקש להחזיר את האישור חתום למשרדי הנתבעת עד יום 15.4.06.

ג.        ג.        התובע לא התקין כספת וכמובן לא שלח לנתבעת אישור על התקנתה במועד שנדרש לעשות כן. והנתבעת לא עשתה בירור כלשהו לפני חידוש הפוליסה  האם הותקנה כספת אם לא.

ד.      ד.      פוליסת הביטוח חודשה ונכללה בה התניה של הרכבת כספת.

ה.      ה.      ביום 7.5.06 (7 ימים לאחר חידוש הפוליסה) נפרצה דירתו של התובע ונגנבו ממנה תכשיטים. (הנתבעת אמנם הכחישה בכתב הגנתה את הארוע אך מהמסמכים שהיא עצמה צורפה לכתב ההגנה עולה כי היתה פריצה ונגנבו תכשיטים ראה דוח שמגד שצורף לכתב ההגנה).

השאלה העולה לדיון הינה איפוא האם די בכך שהנתבעת שלחה לתובע מכתב דרישה להתקנת כספת ובכך שהתובע לא התקין את הכספת כדי לפטור את הנתבעת מתשלום נזקי הגניבה.

בענין זה נראה לי כי יש להבחין בין פוליסת ביטוח שנכרתה לראשונה בין צדדים לבין חידושה של פוליסה שכבר היתה קיימת.

בעוד שדרישה להתקנת מיגון כתנאי להתחלת יחסים חוזיים בין מבטח למבוטח, ואי עמידה באותו תנאי, תביא לכך שהמבטח יהיה פטור מתשלום נזקים שהיו מכוסים על ידי הפוליסה לו קוימו תנאי המיגון. כפי שנפסק לא  אחת בפסיקת בתי המשפט ראה למשל ע"א 361/88 ורלינסקי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' תקדין - עליון 92(3) 1600 שם נקבע:

 " השופט המלומד בדרגה הראשונה (בן יאיר), בפסק דין ממצה, יסודי ומנומק היטב דחה את התביעה והסביר היטב כי במקרה דנן מאחר וכספת לא הותקנה בדירה, והדירה נפרצה בשעת לילה כאשר בני הבית ישנים, משוחררים המשיבים מחבותם על פי הפוליסה. אין לנו אלא לאמץ את פסק הדין של הדרגה הראשונה....".

הרי שכאשר מדובר בחידוש פוליסה קיימת, כאשר בפוליסה הישנה לא היתה קיימת דרישת מיגון כלשהי, וחברת הביטוח מבקשת להחיל את אותה דרישה מכאן ואילך, אין די בדרישה על ידי מכתב סתמי ועל חברת הביטוח לברר, לפני חידוש הפוליסה וכתנאי לחידושה, שהמבוטח אכן הבין וביצע את דרישת המיגון החדשה. וכן שהמבוטח הבין שמדובר בדרישה שהיא תנאי לתחולת הפוליסה ולכיסוי הביטוחי בה.

בנדון דנן, אין מחלוקת שנשלח מכתב הדרישה להתקנת הכספת ואולם עיין במכתב זה (שצורף כנספח לכתב התביעה) מגלה כי אין במכתב התניה מפורשת האומרת כי בהעדר התקנה לא יהיה כיסוי ביטוחי. כל שנאמר הוא שיש לבצע את המיגון הנוסף (כספת) ולהחזיר אישור חתום למשרדי חב' הביטוח עד יום 15.4.06. היה ניתן לצפות שחב' הביטוח שתציין במכתב  בפירוש כי אם לא תותקן הכספת לא תחודש הפוליסה. לא זו בלבד אלא שנראה לי שיש לדרוש מחברת הביטוח לעקוב אחרי ביצוע התניות המיגון הנוסף ובמדה והיא רואה שעד התאריך הנקוב במכתב להחזרת האישור על ההתקנה, לא הוחזר אישור, לפנות שוב אל המבוטח ולהזהירו כי הפוליסה לא תחודש ללא מילוי תנאי המיגון. בנוסף לאמור חברת הביטוח לא היתה אמורה להמציא פוליסה חדשה מבלי שביררה קודם לכן שתנאי המיגון החדש בוצע. עצם חידוש הפוליסה מבלי לברר זאת  יכולה ללמד מבוטח סביר, שאינו מצוי בענייני ביטוח (וכזה נראה לי התובע במקרה דנן), שתנאי המיגון שנדרש ממנו אינו מעכב. באשר ליחסים בין מבטח למבוטח בכל הקשור לתנאים ולסייגים לחבות ראה ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נגד ישר מנשה פ"ד מט(2) 749 שם נקבע בין היתר כדלקמן:

" סעיף ובו התניה על תוקף הפוליסה, מן הראוי  שיאמר זאת במפורש וברורות".

עוד נכתב שם

" אין לראות ביחסים שנוצרים בין החברה המבטחת ללקוח יחסים חוזיים רגילים הנוצרים על פי דיני המכר... התוצאה המצטברת של פרשנות זאת היא הרחבת היקף חבותה  של החברה המבטחת ביחסיה עם המבוטח".

 ובהמשך

"לאור הנסיבות המיוחדות המאפיינות את ההתקשרות בחוזה ביטוח, אין מנוס מקביעת אמות מידה בסיסיות שרק בהתקיימן תוכל החברה המבטחת להשען על סייגים לחבותה כפי שנקבעו בפוליסה. אם לא דאגה קודם לכן לוודא שהמבוטח היה ער לסייגים שנקבעו על ידה, לא תוכל מאוחר יותר, שעה שהמבוטח יטען לזכותו החוזית, להתנער מחובת השיפוי. חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והוידויא. חברת ביטוח חייבת להסב את תשומת ליבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא רחבה ומובנת לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים בהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי". (ההדגשות שלי ג.א.).