חוקיות חיובו של בן ישיבה המצוי בדחיית גיוס לקבל אישור כדי צאת לחו"ל

השופט א' רובינשטיין:

א.        זכותו של בן ישיבה, המצוי בדחיית גיוס בשעה שתורתו אומנותו, לצאת לחו"ל בתקופת חופשותיו היא נושא עתירה זו.

רקע והליכים

ב.        העותרים, בני ישיבה בדחיית גיוס, עותרים כי תקנה 7 לתקנות דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם (להלן תקנות דחיית שירות) תשס"ה-2005, ושעניינה יציאה לחוץ לארץ (חו"ל), תפורש כמי שאינה חלה בעת החופשות המנויות בתקנה 6; לחלופין נתבקשה הצהרה בדבר בטלות תקנה 7, בכל הנוגע לחופשות שבתקנה 6.

           (2) להבנת הדברים, הנה לשונן של תקנות 6 ו-7:

"6. תקופות חופשה מרוכזות "בין הזמנים"

מיועד לשירות ביטחון שחל עליו צו דחיית שירות רשאי במשך כל שנה שלא ללמוד באופן סדיר בישיבה בפרקי זמן אלה:

(1) בין יום י"א בתשרי ליום ל' בתשרי;

(2) בין יום א' בניסן ליום ל' בניסן;

(3) בין יום ה' באב ליום ב' באלול.

  7.  יציאות חוץ-לארץ

(א) מיועד לשירות ביטחון שחל עליו צו דחיית שירות רשאי להפסיק את לימודיו הסדירים בישיבה לצורך יציאה מן הארץ, אם קיבל לכך היתר מראש מאת ראש מינהל גיוס או מי שהוא הסמיך לכך, ובלבד שתקופות ההפסקה המרביות יהיו כמפורט להלן:

     (1) אחת לשלוש שנים, לתקופה שלא תעלה על חודש ימים, אם טרם מלאו לו עשרים ושתיים שנים;

     (2) אחת לשנה, לתקופה שלא תעלה על חודש ימים, אם מלאו לו עשרים ושתיים שנים וטרם מלאו לו עשרים ותשע שנים;

     (3) לכל תקופה שראש מינהל גיוס או מי שהוא הסמיך לכך יאשר מראש, אם מלאו לו עשרים ותשע שנים ויותר.

(ב) ראש מינהל גיוס או מי שהוא הסמיך לכך רשאי, בנסיבות מיוחדות ומטעמים שיירשמו, לאשר בקשה של מיועד לשירות ביטחון לצאת לחוץ-לארץ, לתקופות נוספות על אלה המנויות בתקנת משנה (א).

(ג) ראש מינהל גיוס או מי שהוא הסמיך לכך רשאי לדחות את בקשתו של מיועד לשירות ביטחון לצאת לחוץ-לארץ, אף אם מתקיימים לגביו התנאים הקבועים בתקנת משנה(א), לרבות אם ראה כי המיועד לשירות ביטחון לא קיים בעבר תנאי מתנאי הצווים לפי החוק שחלו עליו".

ג.        נטען בעתירה, כי לאחר שנים רבות שבהן נדרש כל מיועד לשירות ביטחון, כל המשרת בצה"ל וכל המחויב בשירות לאישור יציאה לחו"ל, נשתנה הדבר, וכיום ככלל אין חיילי מילואים חייבים באישור יציאה, והחובה מוטלת רק על חיילים בסדיר, מיועדים לשירות ודחויי שירות. אשר לתלמידי ישיבות, הדין החל לעניין יציאה לחו"ל הוא תקנה 7 הנזכרת; הפועל היוצא לפי פירושה על-ידי צה"ל הוא, כי גם בימי החופשה מלימודים לפי תקנה 6 אין תלמידי הישיבות רשאים לצאת לחו"ל אלא בהיתר לפי תקנה 7 על פי התקופות שנקבעו בה. נטען כי דבר זה, בגדרי זכות התנועה שבסעיף 6 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, אינו עומד במבחני פסקת ההגבלה לפי סעיף 8 לחוק היסוד. העותרים ציינו כי פנו בעבר למערכת הביטחון עקרונית ופרטנית, במישור העקרוני גם באמצעות האגודה לזכויות האזרח בישראל.

ד.        נתבקש גם צו ביניים. בתגובה לבקשה לצו הביניים ציין המשיב, כי "... בניגוד לרושם העולה מהעתירה, תקנה 7(ב) מעניקה לראש מינהל גיוס או למי שהוא הסמיך לכך, את הסמכות, בנסיבות מיוחדות ומטעמים שיירשמו, לאשר בקשה לצאת לחו"ל לתקופות החורגות מהתקופות הקבועות בתקנה 7(א)", וזאת למשל למטרות נישואין. נטען גם כי עותר 1 לא ביקש מעולם היתר ועותר 2 לא צירף מספר תעודת זהות כדי שייבדק העניין, אך נאמר כי אם חפצים העותרים לצאת בתקופת "בין הזמנים" הקרובה (בקיץ תשס"ו) - בין תשעה באב לראש חודש אלול - תישקל בקשתם חיובית. העותרים השיגו על עמדת המשיב. עותר 1 טען כי ביקש ללוות את סבתו לחו"ל לחתונת אחיו ולהחזירה, והדבר לא אושר. עותר 2 טען, כי בפועל המבקש לצאת מעבר למכסת הימים שבתקנה 7(א) נאלץ לפנות לועד הישיבות לאישור יציאתו לפי תקנה 7(ב).