אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה עיקר ערעורו של מנתח הלב כנגד הרשעתו בהריגה, רשלנות ולקיחת שוחד

נדחה עיקר ערעורו של מנתח הלב כנגד הרשעתו בהריגה, רשלנות ולקיחת שוחד

תאריך פרסום : 30/04/2007 | גרסת הדפסה

ע"פ
בית המשפט העליון
7193-04
30/04/2007
בפני השופט:
1. א' גרוניס
2. מ' נאור
3. א' חיות


- נגד -
התובע:
ולדימיר יקירביץ'
עו"ד דן שינמן
עו"ד נוית נגב
עו"ד איריס סבג-ניב
עו"ד עינת אוריאל
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד אורי כרמל
פסק-דין

1.        בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ג' קרא). המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות. מדובר באלה: שתי עבירות של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין); תשע עבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338 לחוק העונשין; חמש עבירות של לקיחת שוחד, לפי סעיף 290 לחוק העונשין; סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין; גניבה בידי מורשה, עבירה לפי סעיף 393 לחוק העונשין. בהמשך נגזר דינו של המערער לשבע שנות מאסר לריצוי בפועל וכן הוטל עליו קנס בסך 200,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתו. הערעור שבפנינו מופנה נגד הכרעת הדין ולחלופין נגד גזר הדין.

פרק א':מבוא

כתב האישום

2.        המערער, ד"ר ולדימיר יקירביץ', הינו רופא, שקנה לו מוניטין כמנתח לב מן המעלה הראשונה. בין השנים 1996-1980 הועסק המערער כמנתח במחלקה לניתוחי לב בבית החולים איכילוב, והחל משנת 1990 היה מנהל המחלקה. בית החולים איכילוב, יצוין כבר עתה, נמצא בבעלות משותפת של עיריית תל אביב וממשלת ישראל. במקביל לעבודתו באיכילוב עסק המערער, בהיתר, בעבודה פרטית, במסגרתה ניהל מרפאה בביתו וכן ביצע ניתוחים פרטיים בבית החולים אסותא. בחודש פברואר 1998 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום נגד המערער, אשר הכיל עשרה אישומים. לאחר תחילת שמיעתן של הראיות הופסק המשפט, בהסכמה, על מנת לאפשר למשטרה לחקור חשדות נוספים שהתעוררו. ביום 30.4.00 הוגש לבית המשפט כתב אישום מתוקן לו הוספו שמונה אישומים, כך שבסך הכל הוא הכיל שמונה עשר אישומים. בהמשך פסק דיננו נידרש בפרוטרוט לאישומים השונים, אולם ראוי שנתאר כבר עתה, בקווים כלליים, את התמונה המצטיירת ועולה מקריאתו של כתב האישום.

3.        כתב האישום משרטט תמונה קשה ועגומה. הוא מגולל שורה של מעשים חמורים שנעשו, כך על פי הנטען, על ידי המערער. מעשים אלו מקיפים היבטים שונים ומגוונים של עבודתו המקצועית של המערער כרופא וכמנהל מחלקה. את המסכת העובדתית העולה מכתב האישום המתוקן ניתן לחלק לשני ראשים. ראש אחד הינו האישומים הממוניים. תחת ראש זה נכללים שבעה אישומים. חמישה מתוכם הינם אישומים בעבירות של שוחד. על פי הנטען, התנה המערער, במספר הזדמנויות, מתן טיפול רפואי על ידו בבית החולים איכילוב בקבלת תשלום מהמטופלים. התשלום ניתן והמערער ביצע את הטיפול. זאת, על אף שבית החולים איכילוב הינו בית חולים ממשלתי-עירוני, אשר אסור לנהל בו שירות רפואי פרטי מכל סוג. בגין מעשים אלו הואשם המערער בעבירה של נטילת שוחד ובחלק מהאישומים גם בעבירה של עושק. באישום נוסף נטען, כי המערער שילשל לכיסו הפרטי סכום כסף שהועבר אליו כתרומה לרווחת אנשי המחלקה. בגין מעשה זה הואשם המערער בעבירות של גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים. באישום נוסף נטען, כי במקרה מסוים הפעיל המערער לחץ ואיומים על בתו של אחד המטופלים כדי שזו תשלם עבור ניתוח פרטי שיבוצע על ידו בבית החולים אסותא. בגין מעשה זה הוא הואשם בעבירות של סחיטה באיומים ועושק.

4.        ראש שני הינו האישומים הרפואיים. קבוצה זו כוללת שנים עשר אישומים, שניתן לחלקם לשתי קבוצות. קבוצה אחת היא אישומי ההמתה, ובה שני אישומים. האישום הראשון עוסק בעניינה של גב' מרים ברוק ז"ל. ביום 4.6.94 שכבה  מרים ברוק ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים איכילוב, לאחר שבלילה הקודם עברה ניתוח בליבה. היא הייתה מונשמת, עירוי מחובר לזרועה ובאבי העורקים בליבה פועם בלון מלאכותי. המערער נכנס ליחידת הטיפול הנמרץ, הפסיק את פעולת הבלון והורה לאחות להפסיק את מתן התרופות. הוא נמנע מלהוציא את הבלון מגופה של מרים ברוק, על אף שידע על הסיבוכים הקשים שהדבר עלול לגרום. על פי כתב האישום,  כתוצאה ממעשיו וממחדליו אלו מתה מרים ברוק. האישום השני עוסק בעניינה של גב' צילה מרגלית ז"ל. ביום 6.5.95 הייתה צילה מרגלית מאושפזת ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים איכילוב, בעקבות ניתוח לב שעברה מספר ימים קודם לכן וממנו התקשתה להחלים. מצבה החמיר ולמקום הוזעק המערער. הוא הורה לצוות הרופאים לא לחבר את צילה מרגלית למכונת הנשמה ולא לבצע בה החייאה אם תזדקק לכך. הנחיותיו מולאו וכתוצאה מכך מתה צילה מרגלית באותו היום. בגין כל אחד ממעשים אלה הואשם המערער בעבירה של הריגה.

           קבוצת אישומים שנייה, תחת ראש האישומים הרפואיים, הינה אישומי הרשלנות. קבוצה זו מונה עשרה אישומים, שניתן לחלקם לקבוצות משנה. קבוצת משנה אחת היא אישומי הנטישה. על פי הנטען בכתב האישום, במספר מקרים נטש המערער את חדר הניתוח, על אף שהטיפול בחולה עוד לא הסתיים. קבוצת משנה שנייה היא אישומי המסתמים. על פי הנטען, במספר מקרים השתיל המערער מסתם בליבו של חולה בלא להקדים לכך פעולת מדידה באמצעות מדיד ייעודי. באישום נוסף נטען, כי המערער, בתפקידו כמנהל מחלקה, הטיל על שני מתמחים לא מנוסים לבצע ניתוח חוזר מורכב בגופה של חולה. בכל אחד מהאישומים האמורים הואשם המערער בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות. יודגש, כי על אף שבחלק מהמקרים הסתיים האירוע במותו של החולה, לא יוחסה למערער אחריות לכך. הוא לא הואשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, אלא בעבירה של סיכון חיי אדם ברשלנות.

הכרעת הדין

5.        המשיב כפר באשמה. בית המשפט שמע עדים רבים וקיבל מסמכים לא מעטים. הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 20.1.04. בפסק דין ארוך ומפורט ניתח בית המשפט את העדויות והראיות השונות ואת טענות הצדדים. בסופו של יום הורשע המערער בשבעה עשר מתוך שמונה עשר האישומים שהכיל כתב האישום. בתחילת פסק הדין איבחן בית המשפט את המשפט ככזה שהתנהל ב"רמת המאקרו" בשני מישורים: המישור הממוני והמישור הרפואי. מבנהו הפנימי של פסק הדין תאם להבחנה האמורה, והוא התחלק לשני חלקים: חלק אחד, בו נדונו והוכרעו האישומים שהוגדרו לעיל כ"אישומים ממוניים", וחלק שני, בו נדונו והוכרעו האישומים שהוגדרו לעיל כ"אישומים רפואיים". בפתחו של כל חלק הופיע "מבוא" בו נקבעו מסקנות שכוחן יפה לאמור באותו חלק. בצד החלק המקדמי, כלל פסק הדין התייחסות מפורטת לכל אישום ואישום, תוך דיון בגירסאות הצדדים, שקילת הראיות וקביעת ממצאים עובדתיים ומסקנות משפטיות. לאמור בהכרעת הדין, הן בחלקה המקדמי והן בחלקה הפרטני, נתייחס בהמשך.

הערעור על הכרעת הדין

6.        על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש הערעור שבפנינו. הערעור הוגש במקורו נגד ההרשעה בכל העבירות בהן הורשע המערער. בסיכומי הערעור חזר בו המערער מערעורו בנוגע לשניים מאישומי השוחד. בהמשך, במהלך אחד הדיונים שהתקיימו בפנינו, הודיע המערער, כי הוא חוזר בו גם מערעורו באשר לשאר אישומי השוחד. עם זאת, ביקש המערער כי האמור בסיכומי הערעור בנוגע לאישומים אלו ישמש כשיקול להקלה בעונש. כמו כן, חזר בו המערער מן הערעור בנוגע לאחד מאישומי הנטישה וכן חזר, באופן חלקי, מן הערעור בנוגע לשני אישומים נוספים. יצוין, כי המערער היה מיוצג בפנינו על ידי עורכי דין אחרים מאלה שייצגו אותו בבית משפט קמא.

מבנה הדיון

7.        נוכח גיוון הנושאים בהם עוסק פסק הדין - ומכאן גם גיוון נושאי הערעור - אין טעם לפתוח בתיאור מלא של הכרעת הדין ולאחר מכן למנות את השגות המערער עליה ואת עמדת המשיבה. הדיון בקביעות שבהכרעת הדין ובטענות הצדדים יתקיים, איפוא, תוך כדי הדיון באישומים השונים. נעסוק בפתח הדברים, בראש האישומים הרפואיים. בראש זה נדון, תחילה, בהשגות המערער לגבי הרשעתו בשני אישומים בעבירת הריגה ולאחר מכן בהשגותיו על הרשעתו במספר אישומים בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות. לאחר הדיון באישומים הרפואיים, נדון בראש האישומים הממוניים ובהשגות המערער בעניין זה. לאחר מכן נידרש לערעור על גזר הדין.

פרק ב': האישומים הרפואיים - אישומי ההמתה

8.        המערער הורשע בשתי עבירות של הריגה: אישום 12 (מרים ברוק ז"ל)  ואישום 16 (צילה מרגלית ז"ל). גב' ברוק וגב' מרגלית היו חולות לאחר ניתוחי לב שאושפזו במחלקתו של המערער ושם גם נפטרו, בנסיבות עליהן נעמוד להלן בהרחבה.

9.        הטענה המשפטית המשותפת לשני האישומים שהועלתה בפנינו בערעור, הינה כי לגבי החולה הסופני, החולה הנוטה למות, יש לרופא המטפל שיקול דעת שלא להאריך באופן מלאכותי את חייו. המאטריה של הדין הפלילי, כך נטען, אינה מתאימה כלל ועיקר לעיסוק בשאלות הקשות של ערכים ומוסר המתעוררות לגבי הסוגיה של אי-הארכת חיים. נטען, כי בית המשפט המחוזי התמקד בחילוקי דעות בין הצדדים בשאלות שבעובדה ובכך "החמיץ" כליל את השאלות הנורמטיביות המתעוררות בשני אישומי ההמתה. בא-כוחו של המערער - שכאמור לא ייצגו בבית משפט קמא - קורא לנו לתקן את שלטענתו החמיצה הערכאה הדיונית. כבר בפתח הדברים נציין, כי המערער לא הניח בפני הערכאה הדיונית תשתית עובדתית הולמת המאפשרת דיון בשאלות הנוקבות שביקש עתה להעלות בפנינו.

10.      נעמוד תחילה, בקצרה, על המחלוקות העובדתיות המרכזיות שהועמדו בפני הערכאה הראשונה. בעניינה של מרים ברוק אין מחלוקת על כך שהמערער ניגש למיטתה עת הייתה מאושפזת במחלקתו לאחר ניתוח וניתק אותה מ"בלון" אליו הייתה מחוברת. הוא הורה לאחות להפסיק מתן תרופה מסוימת וסגר למחצה את הווילון. כעבור כמה שעות נפטרה מרים ברוק. המחלוקת העובדתית בערכאה הראשונה הייתה בשאלה האם כשפעל המערער כפי שפעל הייתה מרים ברוק בהכרה (כגירסת התביעה) או שלא הייתה בהכרה. בית המשפט קבע כי היא הייתה בהכרה. צילה מרגלית הייתה שבועיים לאחר ניתוח. יום לפני מותה הנחה המערער את הרופא התורן, ד"ר מצא, בנוכחות רופא אחר, ד"ר לוקר, שלא לחבר את החולה למכונת הנשמה אם יתעורר צורך בכך. למחרת, ביום שבת, החמיר מצבה של החולה. ד"ר מצא הזמין את המערער בתקווה שישנה את הנחייתו ויורה להנשימה אך המערער לא עשה כן. ד"ר מצא עשה כל שיכול היה לעשות, פרט לחיבורה של החולה למכונת ההנשמה. חזקה הייתה עליו מצוותו של המערער שלא להנשים את החולה. כעבור כמה שעות, נפטרה החולה. לעניין אישום זה טען המערער כי אין זה נכון שנתן הנחיה כנטען. בית המשפט קיבל את עדותו של ד"ר מצא, שנתמכה תמיכה של ממש, אם לא למעלה מכך, בעדותו של ד"ר לוקר ששמע ביום ו' את הנחייתו של המערער. הוא דחה את טענת המערער לפיה לא ניתנה על ידו הנחיה כאמור. בית המשפט הרשיע את המערער בהריגה בשני האישומים.

11.      לא מן המותר להזכיר את קו ההגנה שננקט בבית המשפט המחוזי על ידי סנגורו של המערער דאז, כפי שמצא את ביטויו בסיכומים: טענות עובדתיות בשאלה מדוע אין לקבל את עדויותיהם של עדים שהעידו נגד המערער, והכל תוך הטחת האשמות חמורות בעניין רשלנותם של אחרים בניתוחן של המנוחות. את סיבת מותן של המנוחות תלה בא-כוח המערער בערכאה הדיונית בניתוחים רשלניים ובמנתחים. לאור הניתוח העובדתי נטען, כי אין מקום להטיל על המערער כל אחריות. עוד נטען כי התביעה לא הוכיחה את סיבת המוות כיוון שלא נעשה ניתוח שלאחר המוות. זאת, ותו לא.

           והנה, הגענו לשלב הערעור, ובערעור היו חילופי סנגורים. הקו המרכזי בסיכומי הערעור הוא שהמערער, כראש המחלקה האחראי, הפעיל שיקול דעת ראוי, או לפחות שיקול דעת שהוא סבר בתום לב שהוא ראוי, בעניין אי-הארכת חייהן של החולות הנוטות למות. בפתח הטיעונים לפנינו נטען, שאין מקום לחסום את טענותיו אלה של המערער על יסוד שיקולים "פורמליים" לפיהם מדובר בסטייה מקו קודם. להשקפתנו, אין מקום לקבל קו הגנה מאוחר זה. שני טעמים לדבר; האחד אכן "פורמלי" וגם בו אין לזלזל לטעמנו. אין סיבה לדון בטענה שלא הועלתה בערכאה הדיונית, כאשר קו ההגנה שם היה שונה. האחר מהותי, והוא שאופן הצגת המחלוקות בערכאה הראשונה כלל אינו מאפשר, עובדתית, התייחסות לטענות המועלות בפנינו עתה, טענות המצריכות תשתית עובדתית הולמת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ