רקע עובדתי
התובעת והנתבע ניהלו מערכת יחסים, אשר טיבה ואורכה שנויים במחלוקת בין הצדדים. לגרסת התובעת מדובר היה במערכת יחסים זוגית שנמשכה כ- 4 שנים. הנתבע טען, כי לא במערכת יחסים זוגית עסקינן, כי אם בשני מפגשים אינטימיים בלבד - הא ותו לא.
טענות התובעת
התובעת טוענת בכתב התביעה המתוקן, כי במהלך שנת 1996, ביקש הנתבע ללוות ממנה כספים , בשל מצוקה כלכלית אליה נקלע באותה עת.
לדבריה, נענתה לבקשת הנתבע ולשם כך "שברה" תוכנית חיסכון, שעמדה לרשותה בחודש אוגוסט של אותה שנה. מתוך כספי תוכנית החסכון, שנאמדו בכ- 43,000 ש"ח, העבירה התובעת לנתבע סך של 38,500 ש"ח במזומן כהלוואה.
התובעת טוענת, כי הנתבע התחייב להחזיר את סכום ההלוואה תוך חודשיים ימים מיום קבלתה.
משחלפו להם החודשיים וכספי ההלוואה לא הוחזרו, פנתה התובעת בדרישות חוזרות ונשנות לנתבע להשיב לה את כספי ההלוואה, אולם כל פניותיה הושבו ריקם. לטענתה, הבטיח לה הנתבע, כי לכשישתפר מצבו הכלכלי הוא ישיב לה את סכום ההלוואה, אך הנתבע לא עמד בהבטחתו.
בנוסף טוענת התובעת, כי בחודש אוגוסט 2003, הזמין אותה הנתבע להיפגש בבית מלון בתל אביב, ולדון בהשבת ההלוואה. לגרסתה, בפגישה זו הציע הנתבע לסלק את חובו והיא נענתה להצעתו, בתנאי שהחוב יסולק תוך שבוע ימים.
אלא מאי, לאחר הפגישה החליף הנתבע את מספר הטלפון הסלולארי שלו ונעלם, מבלי שהייתה לה כל יכולת להשיגו.
טענות הנתבע
בכתב הגנתו המתוקן העלה הנתבע טענה מקדמית, לפיה יש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות. לטענתו, ההלוואה המוכחשת ניתנה בחודש אוגוסט 1996 ואמורה הייתה להיות מוחזרת, לכל המאוחר, באוקטובר 1996. כתב התביעה המקורי הוגש רק בחודש מאי 2004, למעלה משבע וחצי שנים מיום שנולדה עילת התביעה של התובעת, ולפיכך סבור הנתבע, כי התביעה התיישנה ויש לסלקה על הסף.
הנתבע מכחיש כי היה "ידידה האינטימי" של התובעת. לגרסתו, הקשר ביניהם הסתכם בשני מפגשים אינטימיים בלבד.
הנתבע גם מכחיש את קיומה של הפגישה מחודש אוגוסט 2003, בבית מלון בתל אביב, ובודאי שאת תוכנה הנטען על ידי התובעת.
מערכת היחסים בין הצדדים
כאמור, בכתב הגנתו המתוקן טען הנתבע, כי מערכת היחסים בינו ובין התובעת הסתכמה בשני מפגשים בעלי אופי מיני בלבד (סעיף 13.1 לכתב ההגנה).
בתצהירו, מסר הנתבע גרסה מעט שונה ליחסיו עם התובעת. לפי גרסה זו, התובעת והנתבע היוו חלק מחבורה גדולה יותר של חברים, אשר נהגו להיפגש לעיתים מזומנות למטרות חברתיות, וכך נוצר הקשר ביניהם. בעקבות אותן פגישות התקיימו מספר מפגשים מיניים בין התובעת לנתבע (סעיפים 6-8 לתצהיר).
בעדותו בבית המשפט כבר הודה הנתבע, כי היו יותר משני מפגשים בינו ובין התובעת:
" ש. כמה פעמים היית ביחידות עם התובעת.
ת. לא זוכר, היו מפגשים קצרים. אני לא זוכר.
ש. בערך. 50 פעם.
ת. לא, אולי 20. " (עמוד 29 שורות 16-19 לפרוטוקול)
לתצהירה ולתצהירה המשלים צרפה התובעת מספר תמונות, אשר לגרסתה תומכות בטענה בדבר קיומה של מערכת יחסים בינה ובין הנתבע. בתמונה, נספח ב/2, נראים התובעת והנתבע יחדיו בחתונתה של אחות התובעת. בתמונה, נספח ב/,3 נראים התובעת והנתבע ועוד זוג חברים באותה חתונה. בתמונה, נספח ב/5, נראה התובע שוכב במיטה, אשר לטענת התובעת היא מיטתה. בנספח ב/7, צילום דרכונה של התובעת, נראות חותמות כניסה ויציאה מטורקיה, אשר הנתבע הודה כי בילה שם עם התובעת (ראה עמוד 31 שורות 6-9 לפרוטוקול). בתמונות, נספח ד', נראים התובעת והנתבע תחת שמשיה, לטענת התובעת לחופו של ים המלח. בתמונות, נספח ה', נראים התובעת והנתבע ישובים בפתחו של בית המלון הולידיי אין באילת. בתמונות נוספות בנספח זה נראים התובעת והנתבע מחובקים בבריכת המלון.
הנתבע, כדרכו בקודש, המשיך במסכת הכחשותיו. כך לדוגמא, בנוגע לתמונות מחתונת אחות התובעת, טען הנתבע, כי הוא הוזמן כ"אחד מהחבר'ה", ולא כבן זוגה של התובעת (סעיף 13 לתצהירו). בנוגע לתמונות מהחופשה במלון הולידיי-אין באילת, עליהן מופיע התאריך 13.7.96, טען הנתבע, כי התאריך שגוי ומדובר בכלל בחופשה משנת 1994 (סעיף 3.2 לתצהירו המשלים).