הקלטה יכולה לשמש כהודאת נתבע המאפסת את תקופת ההתיישנות

רקע עובדתי

1.         התובעת, חברת א' גבירצמן מתכננים בע"מ (להלן: "התובעת"), היא חברה רשומה בישראל העוסקת במתן שירותי ייזום, תכנון ואדריכלות. מנהלה של התובעת ובעל השליטה בה הוא מר אלי גבירצמן (להלן: "גבירצמן").

            התובעת התקשרה במהלך שנות השמונים של המאה העשרים עם הנתבעת, "שיא ייזום ופיתוח בע"מ" (להלן: "הנתבעת") ששמה באותה תקופה היה "עסיס בע"מ" בהסכם שלפיו תספק התובעת לנתבעת שירותי תכנון ואדריכלות בקשר עם מתחם קרקע ברמת גן (להלן: "מיזם רמת גן"). מנהלה של הנתבעת בעת הרלוונטית ואף כיום הוא מר יצחק שפר (להלן: "שפר").

            ביום 5/10/89, שלחה הנתבעת, בשמה הקודם, מכתב לתובעת אשר בו נכתב כדלקמן:

"הרינו להודיעך כי בכוונתנו לכסות את כל החשבונות שהוגשו ושיוגשו לנו בגין עבודות תכנון ואדריכלות שבצעת עבורנו עד ליום 30.9.89 בקשר עם פרויקט המגורים בקרקע ברמת-גן, בהתאם למוסכם בינינו." (נספח א' לתצהיר גבירצמן, להלן: "מכתב ההתחייבות").

            ביום 11/10/89 מסר גבירצמן בידי הנתבעת מכתב על נייר מכתבים של התובעת ובו כתב כי:

"הנני לאשר לכם בזאת כי אין לי כל דרישה ו/או תביעה כלפיכם בכל הקשור להכנת ת.ב.ע רג/800 ו/או הכנת והגשת תוכנית הבניה לגבי הפרויקט השייך לכם הנמצא ברח' ז'בוטינסקי 35 ר"ג" (נספח ב' לתצהיר שפר, להלן: "כתב הוויתור").

            יוער כי התובעת לא צירפה את כתב הוויתור לכתב התביעה או לבקשה שהגישה למתן צו עיקול זמני (בש"א 31757/00, להלן: "בקשת העיקול"), ורק לאחר הצגתו של כתב הוויתור על ידי הנתבעת בדיון בבקשת העיקול, ולאחר שגבירצמן הגיש תצהיר עדות ראשית בתיק העיקרי שאף בו לא ראה לנכון להתייחס לכתב הוויתור, צירפה התובעת תצהיר משלים מטעמו של גבירצמן ובו הסבר לכתב הוויתור, כפי שעוד יפורט בהמשך. למרות האמור בכתב הוויתור, שלחה התובעת לנתבעת ביום 14/3/90 חשבון (נספח י"ב לתצהירו המשלים של גבירצמן) על סך 1,812,567 ש"ח, אולם ביום 3/4/90 שיגרה התובעת לנתבעת מכתב המבטל את האמור בחשבון מיום 14/3/90 (המכתב צורף כנספח י"ג לתצהיר המשלים של גבירצמן), שבו נאמר:

"א. בהמשך לשיחה בינינו ראה מכתבנו מיום 14.3.90 כבטל.

ב. נושא סכום שכר התכנון יסוכם בינינו לאחר חג הפסח, ובהתאם לסיכום ישלח חשבון."

2.         ביום 28/8/94 שלחה התובעת לנתבעת דרישת תשלום בנוגע למיזם רמת-גן (מוצג ת/2), שלא ניתן לה מענה, ולטענת הנתבעת כלל לא הגיעה לידה.

ביום 25/4/96 הגישה התובעת חשבון בגין מיזם רמת גן בסך 4,627,000 ש"ח (נספח ב' לתצהיר גבירצמן, להלן: "מסמך הדרישה"), אשר לו השיבה הנתבעת במכתב מיום 22/7/96 מאת המהנדס סם לטנר, מי שהיה אחראי למחלקת הבנייה בנתבעת (להלן: "לטנר", המכתב צורף כנספח י"ד לתצהיר המשלים של גבירצמן), שבו נכתב, בין היתר:

"מזה זמן רב ברור לחברה [הנתבעת - ע.ב.] שהחשבון אתך לגבי פרויקט זה [מיזם רמת-גן - ע.ב.] נגמר ושולם, בין במזומן ובין דרך פיצוי בעבודות אחרות.

גם העדר דרישה ממך במשך כל התקופה - רק חיזקה עמדתנו, ולפיכך גדולה הפתעתי, מאחר וכאמור - מבחינת החברה העניין סגור מזה שנים."

            במענה למכתבו של לטנר שלח גבירצמן מכתב ובו הוא מציין כי התובעת עומדת על כך שהיא זכאית לתשלום האמור בחשבון שהגישה ביום 25/4/96, ומבקש לתאם פגישה עם לטנר לשם בירור העניין.

            ביום 10/9/97, כשנה לאחר התכתובת שבין גבירצמן לבין לטנר, וככל הנראה בעקבות פגישה בין גבירצמן לבין שפר, שלח גבירצמן אל שפר מסמך שנשא את הכותרת "סיכום פגישה" (נספח ג' לתצהיר גבירצמן). נוסחו של המכתב כדלקמן:

"למען הסדר הטוב הנני לסכם הפגישה מיום 31.7.97 שהתקיימה במשרדנו.

סוכם כי אין בינינו חילוקי דעות כי קיים חוב לגבי העבודה שנעשתה בגין מתחם עסיס.

לפי בקשתך הסכמתי לדחות את הדיון בחשבוננו עד לאחר ההנפקה."