שלילת אפשרות מעובד לעבוד שעות נוספות - סנקציה משמעתית הכפופה לתקנון העבודה

פתיח

1.         עניינו של תיק זה במחלוקת על דרך הפעלתן של סנקציות משמעתיות כנגד עובדי מחלקת הדפוס של "ידיעות אחרונות", ללא שיתוף נציגות העובדים ובניגוד להוראות תקנון העבודה. לטענת המשיבות, תקנון העבודה כלל אינו חל עליהן באשר אינן חברות עוד בהתאחדות התעשיינים. עוד הן טוענות כי אין מדובר בסנקציות עונשיות אלא בקבלת החלטות ענייניות שהן חלק מפררוגטיבת המעסיק.

2.         במהלך הדיון בפנינו העידו - מטעם המבקשת - מר דורון קרני, מזכיר חטיבה ארצי באיגוד הארצי של עובדי הדפוס, מר מנחם אהרוני, יו"ר ועד עובדי הדפוס ב"ידיעות אחרונות", ומר משה ביטון, עובד העיתון. מטעם המשיבות העיד מר אלון בוברמן, סמנכ"ל התפעול.

3.         להלן העובדות הרלוונטיות, כפי שעלו מכתבי הטענות ומהעדויות שנשמעו בפנינו:

א.         המבקשת הנה ארגון העובדים היציג של עובדי "ידיעות אחרונות".

ב.         המשיבות הן חברות בע"מ המוציאות לאור את "ידיעות אחרונות" (להלן גם "העיתון").

ג.          עניינה של הבקשה שבפנינו בעובד מר משה ביטון. מר ביטון איחר לעבודתו משך תקופה ארוכה - לדבריו בשל שנדרש לטפל באמו החולה ובהמשך לקיים מנהגי אבלות עקב פטירתה. ביום 20.1.05 נקרא לשיחה עם מנהלו הישיר מר חיים סבן, ונאמר לו כי עליו לחדול מאיחורים. ביום 26.1.05 נקרא פעם נוספת למר סבן, לאחר שנעדר מעבודתו משך יומיים מבלי לעדכן את מנהלו הישיר. מר סבן שלח את מר ביטון לשיחה עם מנהל מחלקת ההפצה מר בועז צור; החלטת מר צור היתה להביא את נושא האיחורים וההעדרות לדיון מיידי בפני סמנכ"ל התפעול, מר אלון בוברמן.

ד.         הדיון בנושא איחוריו והעדרותו של מר ביטון נערך לפיכך ביום 26.1.05, בנוכחות מר בוברמן, מר צור ומר סבן מטעם העיתון, מול מר ביטון לבדו. אין מחלוקת כי לא הוזמן, ולא נכח, כל נציג של ועד העובדים.

בסופו של דיון זה הוזהר מר ביטון לבל יאחר, ונמסר לו כי במשך שלושה חודשים חל עליו איסור מלבצע שעות נוספות. לטענת המבקשת, מדובר בסנקציה שמשמעותה פגיעה משמעותית בשכר העובד (עד חצי משכרו). מר ביטון הדגיש (ולא נחקר בנקודה זו) כי נאמר לו במפורש על ידי מר צור כי הוא "בעונש" (סעיף 14 לתצהיר התגובה).

ה.         ביום 27.1.05 דרש יו"ר ועד עובדי הדפוס, מר מנחם אהרוני, מהמשיבות, את ביטול הסנקציה שהוטלה על מר ביטון וקיום בירור מחודש בו יטלו חלק גם נציגי ועד העובדים וההסתדרות (מסמך עובדים/4). תשובת מר בוברמן היתה כי לא דובר ב"בירור" אלא ב"שיחה" בלבד, לכן לא היתה חובה לשתף את נציגות העובדים. עוד השיב כי האיסור לעבוד שעות נוספות אינו סנקציה עונשית אלא חלק מהפררוגטיבה הניהולית של המשיבות (מסמך עובדים/5).

תכתובת נוספת בין יו"ר איגוד עובדי הדפוס לבין המשנה למנכ"ל "ידיעות אחרונות" לא סייעה ליישוב המחלוקת (עובדים/6 ועובדים/7). ראוי להדגיש כי בתשובות העיתון למכתבי ההסתדרות, האחרונה בהן מיום 3.2.05, לא נכתב דבר בדבר אי תחולתו של תקנון העבודה.

ו.          המבקשת ציינה בבקשתה שני אירועים נוספים, שאירעו במחלקת הרוטציה בעיתון, ובהם הוטלו - לגישתה - סנקציות עונשיות על עובדים ללא שיתופו של ועד העובדים.

מר בוברמן בחקירתו (עמ' 13) אישר כי שני העובדים הנוספים שצויינו על ידי המבקשת התנהגו בצורה לא ראויה (איחורים במקרה אחד, עבודה רשלנית במקרה השני) וכי הוחלט לנקוט נגדם בצעדים שלגישתו הם חלק מהפררוגטיבה הניהולית של המעסיק (במקרה הראשון אי העסקה בשעות נוספות, במקרה השני הוצאה לחופשה בשל צבירה גדולה של ימי חופשה).

ז.          נוכח האמור לעיל, הוגשה ביום 24.2.05 הבקשה שבפנינו, בה נתבקשנו להצהיר כי ה"בירור" שנערך למר ביטון נעשה שלא כדין ותוך הפרת תקנון העבודה, וכי האיסור שהוטל עליו מלבצע שעות נוספות בטל מיום הטלתו. בנוסף התבקשנו ליתן צו מניעה קבוע, האוסר על המשיבות להטיל סנקציות עונשיות על עובדים בלא קיום בירור דו צדדי עם נציגות העובדים, על פי הקבוע בתקנון העבודה. עוד התבקשנו ליתן צווים זמניים בהתייחס לעניינו של מר ביטון.

ח.         במעמד הדיון ביום 3.3.05 הגיעו הצדדים להסדר בתיק הזמני, לפיו "כפוף לשמירת כל הזכויות והטענות, תוקפא עד סיום ההליכים בתיק זה החלטת ההנהלה בעניינו של העובד מר משה ביטון וזאת כנגד התחייבותו שלא לאחר ושלא להעדר בלא רשות וכל עוד התחייבותו מקוימת". במקביל ביקשו הצדדים להמשיך ולדון בתיק העיקרי.

הראיות שהובאו בנוגע להסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים

4.         מכתבי הטענות עולה כי העיתון היה חבר, כפי הנראה משך שנים רבות, בהתאחדות התעשיינים (להלן גם "ההתאחדות"). בשל כך הסתמכה המבקשת, בבקשתה וכן במכתבים שכתבה בעניינו של מר ביטון ופורטו לעיל, על "הסכם קיבוצי כללי - תקנון עבודה" מיום 19.9.62 (כפי שעודכן ביום 18.6.78 וביום 1.6.79), אשר נחתם בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן - "תקנון העבודה").

כפי שפורט לעיל, בתשובות העיתון שקדמו להגשת הליך זה לא כפר הוא בתחולת תקנון העבודה על מערכת היחסים שבינו לבין עובדיו, אלא אך כפר בכך שההחלטה בעניינו של מר ביטון היתה הטלה של סנקציה משמעתית הכפופה לתקנון זה.