הבנק הבינלאומי יפצה עובד שנפגע במהלך עבודות שיפוצים בסניף

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

התובע יליד 26.12.57. התובע עבד כיועץ השקעות בכיר בסניף הנתבע 1 בתל-אביב (להלן - הסניף). ביום 1.5.00, בעת שבוצעו בסניף עבודות שיפוצים, נפל התובע בסניף ונפגע.

לטענת התובע, נפילתו ארעה בעת שהעביר תיקים בתוך הסניף בהתאם להוראה שקיבל מהממונים עליו. במהלך ביצוע המטלה נתקל התובע בכבלים חשמליים, שהיו מונחים על המדרגות, החליק על חול שהיה מפוזר על המדרגות, נפל ונפגע (להלן - התאונה). באותה עת לא היה מותקן בסמוך למדרגות מעקה אחיזה. לטענת התובע, ארעה התאונה עקב רשלנות הנתבע 1 ו/או עובדיו. רשלנות זו באה לידי ביטוי באי קיום מעברים בטוחים לעובדים, באי הסרת חומרים שהיו מונחים במדרגות באופן המסכן את העובדים, בהעדר פיקוח נאות על מבצעי עבודות השיפוץ, בהעדר קיומו של מעקה אחיזה במדרגות ועוד. לפיכך עותר התובע לקבלת פיצוי בגין נזקיו בעטיה של התאונה מהנתבע 1 ומהנתבעת 2, אשר ביטחה את הנתבעת 1.

הנתבעים הגישו כתב הגנה. בכתב הגנתם מכחישים הנתבעים את קרות התאונה. כמו כן, מוכחשת הימצאותו של חול על המדרגות. הנתבעים טוענים, כי הנתבע 1 יידע את התובע על קיום עבודות השיפוצים בסניף, והזהירה אותו בדבר הצורך בנקיטת זהירות עקב כך. הנתבעים טוענים, כי הנתבע 1 היה פטור מהתקנת מעקה לגרם המדרגות, משום שמדובר בגרם מדרגות בן שתי מדרגות בלבד. היה זה התובע - לטענת הנתבעים - מי שנהג בחוסר זהירות ובפזיזות.

הנתבעים שלחו הודעה לצדדים השלישיים, החברה שביצעה את השיפוצים בסניף וחברת הביטוח שביטחה אותה. לטענת הנתבעים בהודעתם, לא סיפק צד ג1 שמירה, גידור ואמצעי זהירות לבטחונו ונוחיותו של הציבור, ובכלל זה של התובע. עוד טוענים הנתבעים, כי צד ג1 לא ניקה את מקום ביצוע עבודות השיפוצים ולא הסיר מכשולים מהמדרגות והמעברים במקום ביצוע עבודות השיפוצים.

צדדי ג טוענים להגנתם, כי במקום ביצוע עבודות השיפוצים לא נפל כל פגם או מכשול, שיש בו כדי להטיל אחריות לתאונה על צדדי ג. אזור ביצוע העבודות היה מגודר וחסום למעבר. החיבור בין אזור ביצוע העבודות ובין אזור הפעילות של הסניף היה חסום בקיר גבס ובדלת סגורה. כניסתו של התובע לאזור ביצוע העבודות נעשתה ללא כל תיאום עם צד ג1.

צדדי ג שלחו הודעה לצדדים הרביעיים, קבלן המשנה, שביצע עבור צד ג1 את עבודות החשמל במסגרת עבודות השיפוץ בסניף, וחברת הביטוח שביטחה את קבלן המשנה. לטענת צדדי ג אחראים צדדי ד לנזקיו של התובע, משום שהותירו בשטח ביצוע העבודות מכשולים בלתי תקינים מבלי שהציבו לידם שלטי אזהרה מתאימים.

צדדי ד בתשובתם להודעה שנשלחה להם טוענים להגנתם, כי צד ד1 החל בביצוע עבודות בסניף רק ביום 7.5.00, כשבוע לאחר התאונה.

הצדדים הודיעו על הסכמה דיונית אליה הגיעו, ולפיה הועמד שיעור נכותו הרפואית של התובע בעטיה של התאונה על 15%. בנוסף, ביקשו צדדי ג לדחות את ההודעה ששלחו לצדדי ד. בהחלטתי מיום 21.2.05 נדחתה ההודעה שנשלחה לצדדי ד.

האחריות:

הנתבעים אינם מכחישים, כי במועד התאונה עסק התובע בהעברת תיקי לקוחות בסניף בהתאם להוראה שקיבל ממנהל הסניף, גב' בטי קדם, או ממי ששימש כסגן המנהלת. הדברים עולים מעדותה של גב' קדם עצמה (עמ' 31 לפרוטוקול, שורה 20 - עמ' 32, שורה 6). עוד עולה מעדותה של גב' קדם, כי לא היתה הפרדה מוחלטת בין אזור ביצוע העבודות ובין האזור בסניף בו המשיכה הפעילות (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 17-19). עובד מחלקת הבינוי של הנתבע 1, יונתן הראל, אישר, כי היו מקרים בהם עברו עובדי הסניף דרך אזור ביצוע העבודות לצורך עבודתם בסניף (עמ' 33 לפרוטוקול, שורה 26 - עמ' 34, שורה 1; עמ' 34, שורות 23-24). די בדברים אלו כדי לקבל את גירסת התובע, כי בעת שנשלח על ידי הממונים עליו להביא תיקי לקוחות מאזור ביצוע העבודות, מעד ונפל, ולהטיל על הנתבעים אחריות מלאה לתאונה.

בע"א 663/88, שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פד"י מז(3)225, 229, אמר כב' השופט בך:

"לדעתי קיימת חובה כללית וגורפת מצד המעביד לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים".

בת"א (חי') 820/98, ח'טיב נ' פוקס, תק-מח 2004(1) 110, נאמר:

"הכלל הוא, כי עובד העושה עבודה מסוכנת למען מעבידו, אינו נותן דעתו תמיד, רק על בטחונו האישי שלו. אין זו ממידת הסבירות לדרוש ממנו שינהג כן, ולבוא אליו בטענה שאילו עשה הכל כדי להישמר על נפשו, היתה הסכנה חדלה להיות סכנה. בוודאי על העובד להיזהר בעבודתו, אבל יש להכיר בכך, שדווקא אצל העובד הטוב קיים הרצון לעשות מלאכתו היטב ולשם כך הוא מוכן אפילו לקבל על עצמו סיכוני גוף.

...

מגמה שהשתרשה בהלכות בית המשפט העליון, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת אחריות ולהקל במידה רבה עם העובד ביחס לרשלנותו שגרמה או שתרמה לתאונה".

בת"א (חי') 1223/00, יצחק חיים נ' החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ (פורסם באתר www.nevo.co.il, עמ' 2 לפסק הדין), נאמר:

"אין חולק כי במסגרת היחסים בין הצדדים, חבה הנתבעת כמעבידתו של התובע כלפיו חובת זהירות מושגית. חובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעת כלפי התובע קמה בהתאם למבחנים המפורטים בע"א 145/80. עוד נקבע בע"א 662/89 כי על המעביד לקחת בחשבון שהעובד עלול להיות בלתי זהיר במהלך העבודה, אף אם הוזהר מפני הסיכונים. יתכן כי בכניסתו לבור לא נקט התובע בכל אמצעי הזהירות המתחייבים. אלא שכבר נפסק כי עובד העושה עבודה מסוכנת אינו נותן דעתו תמיד לבטחונו האישי. יש להכיר בכך שדווקא אצל העובד הטוב קיים הרצון לעשות מלאכתו היטב ולשם כך הוא מוכן אפילו לקבל על עצמו סיכוני גוף".