המקור החוקי להטלת אחריות אזרחית על נושאי משרה בגין הפרת זכויות יוצרים

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (הש' י. צור) בבש"א 7968/05 (ת.א. 5293/05), שעניינה מחיקת משיבים 2-4 מכתב התביעה ודחיית בקשה ליתן צו למתן חשבונות.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור.

רקע עובדתי

2.         המערער הינו סופר, אשר כתב וחיבר, בין היתר, את הספר "שיחות עם רחבעם זאבי גנדי". המשיבה 1 הינה חברה אשר עורכת ומוציאה לאור את העיתון "וסטי" בשפה הרוסית (להלן: "העיתון"). המשיבים 2-4 הינם נושאי משרה בעיתון, והם מכהנים כיום ובמועד הרלוונטי לסכסוך בין הצדדים כמנהלים בו.

לטענת המערער, העיתון, תחת הנהלתם של המשיבים 2-4 העתיקו מספר קטעים מהותיים מהספר, ערך את חלקם, השמיט חלקים מהטקסט המקורי תוך שיבוש רצף הטקסט ופגיעה בשלמותו של הספר, תרגם את הקטעים לשפה הרוסית, ופרסם אותם מספר פעמים בעיתון. כל זאת, ללא ידיעתו של המערער וממילא גם ללא הסכמתו. על רקע זה, הגיש המערער תביעה פיצויים כנגד המשיבים ולמתן צו למתן חשבונות. המערער ביסס את תביעתו על שורה של עילות המפורטות בכתב התביעה (נספח ב' לבקשת רשות הערעור) ביניהן: הפרת זכויות יוצרים, עשיית עושר ולא במשפט, רשלנות והפרת חובה חקוקה.

3.         המשיבים הגישו בקשה בבית משפט קמא למחיקת משיבים 2-4 מכתב התביעה ולדחיית בקשת התובע למתן חשבונות. לטענת המשיבים, העיתון הינו אישיות משפטית נפרדת מבעליה וכדי לתבוע את המשיבים 2-4 יש צורך בהרמת מסך לפי סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999. מעבר לכך נטען, כי אין למשיבים 2-4 אחריות אישית, היות והם אינם מעורבים בתוכן המערכתי של העיתון. באשר לבקשה למתן חשבונות, טענו המשיבים כי כמות הגיליונות שהודפסו אינה מעוגנת בהסכם כלשהו ומהווה פגיעה בסודות מסחריים של העיתון.

4.         בית משפט קמא פסק כי הדרך היחידה להטלת אחריות על משיבים 2-4 היא קיומם של התנאים שבסעיף 6(ג) לחוק החברות, היות ואין הוראה בפקודת זכויות יוצרים הקובעת אחריות אזרחית של נושאי משרה בחברה. לחילופין, יכל המערער לטעון בכתב התביעה כי המנהלים, אישית, הפרו את זכויותיו או הרשו הפרה כזו, או שהיו אחראים להפרה. משלא עשה כן המערער, על התביעה נגד המשיבים 2-4 להימחק על הסף. עם זאת, התיר בית המשפט למערער לתקן את כתב התביעה. באשר לתביעה למתן חשבונות קבע בית המשפט כי סעד מתן חשבונות מתייחס לחשבון הרווחים שהרוויח המפר, אלא שסעד זה ניתן, אם נדרש, יחד עם תביעה למתן צו מניעה אך אינו ניתן יחד עם תביעה לפיצויים, ועל התובע לבחור בין פיצויים לבין חשבון רווחים. מאחר ובמקרה זה לא התבקש צו מניעה דין סעיפי התביעה למתן חשבונות להימחק.

מכאן הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים

5.         לטענת המערער, על מנת לבסס את אחריותם של המשיבים 2-4 אין כל צורך בדוקטרינת הרמת מסך. המשיבים 2-4 אינם נושאים באחריות משום היותם בעלי מניות בעיתון אלא משום היותם נושאי משרה ומנהלים בעיתון, ועל כן דוקטרינת הרמת מסך אינה רלוונטית. יתרה מכך, בתיקון משנת 2003 הוחמרה אחריותם של מנהלי תאגיד בגין הפרת זכויות יוצרים, ובתיקון לפקודת זכויות יוצרים נקבעה אחריות פלילית על נושאי משרה ואף נקבעה חזקה לאחריותם. מכוח קל וחומר ניתן להקיש אחריות זהה של נושאי משרה בתאגיד גם במישור האזרחי. לפיכך, על בית המשפט היה להניח כי המערער יוכיח את אחריותם של המשיבים. בשלב זה של ההליך בו טרם נחקרו המשיבים, לא ניתן לקבוע מעל לכל ספק כי למבקש אין עילת תביעה אישית נגדם.

באשר לבקשה למתן חשבונות, טעה בית משפט קמא בהחלטתו, היות והלכה היא כי מי שזכות היוצרים שלו הופרה זכאי לתבוע במקביל הן מתן חשבונות והן פיצויים בגין נזקיו והבחירה ביניהם יכולה להיעשות בתום הבאת ההוכחות, לאחר שיהיה ברור לתובע החישוב על פיו יזכה בסכום גבוה יותר.

6.         לטענת המשיבים, יש לדחות את הערעור היות ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות דיוניות הנוגעות לניהול התיק של בית משפט קמא. לגופו של עניין, לא קיימת אחריות אזרחית בגין הפרת זכויות יוצרים על פי חוק זכויות יוצרים למנהלים ונושאי משרה בתאגיד. אם ניתן להקיש מהעובדה שהמחוקק קבע אחריות פלילית, הרי שההיקש הינו שלילי, היינו, שהמחוקק התכוון שלא להטיל אחריות אזרחית. גם אם היה המערער מראה כי קיימת אחריות אזרחית על נושאי משרה בעיתון, אין הדבר מחיל עליהם אחריות אוטומטית ועל המערער היה להראות כי למשיבים 2-4 קיימת חובת זהירות אישית כלפיהם, וזאת לא עשה. מכל מקום, משלא קבע המחוקק אחריות אזרחית בפקודת זכויות יוצרים יש לפנות לדין הכללי, הוא חוק החברות. צדק בית משפט קמא כאשר קבע כי תנאי לאחריות אישית על נושאי משרה בתאגיד, הוא כי יוכחו התנאים להרמת מסך ולכן בדין קבע בית המשפט כי בהיעדר תיקון כתב התביעה יש למחוק את המשיבים 2-4.

באשר לבקשה למתן חשבונות, גם אם צודק המערער בטענתו לפיה ניתן לבקש חשבונות כסעד חלופי לתביעת פיצויים, אין לכך נפקות בעניין שלפנינו. במקרה זה, קבלת חשבונות מטעם המשיבים לא תתרום למבקש מאומה ולא יהיה בכך כדי לקבוע את גובה הפיצוי הראוי או הנדרש, שהרי אין קשר סיבתי בין כמות מכירת העיתונים באותו המועד לבין פרסום הכתבות נשוא תביעה זו. לחילופין, דרישתו של המערער צריכה להתברר לאחר שיובאו כל הראיות אשר יבססו דרישה זו.

דיון

7.         ענייננו בתביעה נזיקית בגין הפרת זכויות יוצרים. המחלוקת בין הצדדים הינה בשתיים: האחת, האם יש מקור חוקי להטלת אחריות אישית על מנהלי העיתון, בגין הפרת זכויות יוצרים. השניה, האם ניתן לתבוע מתן חשבונות לצד פיצויים בתביעה להפרת זכויות יוצרים, או שמא מדובר בסעדים המוציאים זה את זה.

8.         באשר לשאלת אחריות אישית של נושאי משרה בחברה בגין הפרת זכויות יוצרים- כלל יסוד בדיני הנזיקין כי לא ניתן להטיל אחריות בנזיקין על אדם, ללא קיומו של מקור חוקי המטיל עליו אחריות, לגביה נטענת ההפרה. בענייננו, הניח בית משפט קמא, כי היות ומדובר בעוולה נזיקית שבוצעה על ידי חברה, קיימים שני מקורות חובה אפשריים לנושאי משרה בה: פקודת זכויות יוצרים וחוק החברות.

סעיף 13 לפקודת זכויות יוצרים קובע כי:

"אחריות נושא משרה בתאגיד

(א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה מהעבירות המפורטות בסעיפים 10או 11 (להלן - עבירה) בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; הפר את חובתו האמורה, דינו - הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.