קבלת טענה בדבר רשלנות רפואית בטיפול באישה מוכה

השופט א' רובינשטיין:

רקע

א. )1( לפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד ושעניינם אותה פרשה עצובה עצמה: האחריות
למותה ללא עת של ענת ע"ה, ביום 30.4.89, בהיותה כבת שלושים שנה. יום לפני כן,
ב-29.4.89, הוכתה המנוחה על ידי בעלה יוסף )המשיב הפורמלי בע"א 9063/63, צד שלישי
באותו תיק והמערער בע"א 9502/03(, במסגרת מריבה שביניהם - שבה אף היא היכתהו,
כנטען. המנוחה אושפזה בבית החולים "הדסה" בעין כרם, שוחררה כעבור שעות אחדות וכתום
שעות מספר נפטרה בביתה. התביעה העיקרית היא תביעת ילדיה הקטינים )כיום כבר בגר אחד
מהם(, הטוענים לרשלנות בטיפול הרפואי מצד שלושת הרופאים שטיפלו בה בשעות בהן שהתה
בבית החולים, שהיו כולם בעת ההיא רופאים מתמחים לקראת תואר מומחה - בכירורגיה
כללית, בפסיכיאטריה ובאורטופדיה. התביעה מופנית כלפיהם וכלפי מעבידתם הדסה. הדסה
שיגרה הודעת צד ג' לבעלה של המנוחה וזה הגיש "הודעה שכנגד" נגד הדסה והרופאים. בית