חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: התביעה נדחתה על בסיס הזכות של הנתבע לאוטונומיה ולהימנע מהורות נוספת.

תוצאה: התביעה נדחתה והנתבע 2 מתבקש להשמיד את הביציות המוקפאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: אישור שימוש בזרעו של נפטר לצורך הפריית אישה שתהיה אם לילד שייולד, בכפוף להסכמתה של האישה והיא שתגדל את הילד כאם לכל דבר.

תוצאה: מתן אישור עקרוני לשימוש בזרע לצורך הפריית אישה שתהיה אם לילד שייולד.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המקרה מתייחס למבקשים – הוריו של מנוח, קצין בשירות קבע שהלך לעולמו בגיל 25 בתאונת דרכים, אשר ביקשו לעשות שימוש בזרעו שנשאב לאחר מותו כדי להביא ילד לעולם באמצעות אם פונדקאית, כאשר בת זוגו של המנוח מסכימה לכך. המבקשים טענו כי רצונו המשוער של המנוח היה להקים משפחה ולהביא לילדים, ואף כי על פי פסיקה קודמת ניתן להתחשב ברצון ההורים לממש את רצון נפטר להמשכיות. המדינה התנגדה לבקשה בהתבסס על החוק הקיים והנחיות היועץ המשפטי, שלפיהן רק בת זוגו של הנפטר רשאית להשתמש בזרעו לצורך הפריה מלאכותית, ובתנאי שהיא זו שמגדלת את הילד. המדינה הביעה חשש מהשלכות חברתיות ואתיות של מתן אישור לשימוש בזרע על ידי ההורים, לרבות נושאים של טובת הילד.

תוצאה: בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, וקיבל את ערעור המדינה על פסק דין בית משפט השלום, וקבע כי הוריו של הנפטר אינם רשאים לעשות שימוש בזרעו לצורך הולדת ילד באמצעות אם פונדקאית. היורשת בשימוש בזרע היא רק בת זוגו, לפי הלכת פלונית, וזאת לטובת ההגנה על טובת הילד והמשכיות הורית ביולוגית.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המשיב 2 נמצא אחראי לעיגונה של המבקשת בכך שמונע מבנו, הבעל, לתת גט. הסנקציה המוטלת עליו היא מאסר לפי סעיף 7א(א) לחוק כפיית ציות. הוחלט להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לצורך בחינה מחודשת.

תוצאה: הוחלט להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לצורך בחינה מחודשת של הראיות ועדויות חדשות והאם יש ביכולתו של המשיב 2 להביא לסיום העיגון.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בתיק שבו התובעת טענה כי היא הייתה ידועה בציבור כאשתו של המנוח שנפטר, וזאת לצורך זכאותה לקבלת קצבאות שאירים לפי חוק הביטוח הלאומי, קצבת פרישה לשירי גמלאי מבנק ישראל ותגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. התובעת טענה כי במהלך למעלה מ-30 שנים ניהלה קשר זוגי יציב עם המנוח, שכלל חיים משותפים, ניהול משק בית משותף, תמיכה כלכלית ופעילות משפחתית משותפת, אף כאשר שוהים בדירות נפרדות בשל סכסוכים משפחתיים עם בנותיו של המנוח. הנתבעים טענו כי המגורים המשותפים לא התקיימו, לא הוכח מעמד של ידועים בציבור, ושהקשר התאפיין בהפרדה כלכלית ופרידה מיידית משנת 2000 ועד למותו של המנוח. בנוסף טענו כי קיימות פוליסות ביטוח המגדירות מוטבים אחרים והצהרות של המנוח שהפרידו בין הצדדים. הדיון בחן את מכלול הנסיבות שכללו היכרויות, קיום חיים זוגיים, ניהול משק בית משותף במובן הרחב, ביקורים, מפגשים, תמיכה כלכלית ויחסי משפחה. פסק הדין בחן את ההלכה הפסוקה שקובעת כי מעמד ידועים בציבור נקבע בראיות אשר מצביעות על קיום קשר אינטימי, חיי משפחה וניהול משק בית משותף, כאשר הדרישה למגורים משותפים לא בהכרח מתקיימת לאורך כל תקופת הקשר ובעיקר כאשר קיימות נסיבות ייחודיות. נמצא כי למרות שמגורי הצדדים היו נפרדים אחרי 2000, נוכחות מערכת יחסים אמיצה ומשפחתית מתמשכת ומרכיבי משק בית משותף בפועל מהווים ראייה מספיקה למעמד ידועים בציבור. לפיכך, התביעה התקבלה ונקבע שהתובעת היא ידועה בציבור של המנוח גם לצורך סוגי הזכויות השונות הנדונות בתיק.

תוצאה: התביעה התקבלה; נפסק כי התובעת היא ידועה בציבור של המנוח וזכאית לקבל את זכויותיה כדין מכל אחד מהנתבעים החל ממועד פטירתו. הנתבע הראשון נדרש לשאת בהוצאות ההליך בסך 7,500 ש"ח; הנתבעים השניים והשלישיים לא חויבו בהוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפני בית משפט לענייני משפחה בתל אביב הועלתה בקשה לביטול צו הורות פסיקתי שניתן להכיר במשיבה נוספת כאמו של קטין החל מיום לידתו. המשיבות מנהלות זוגיות יציבה ולמדו הצו טרם לידתו של הקטין באמצעות הידיעה על ההיריון. היועמ"ש טען כי אין אפשרות להוציא צו הורות שתחול רטרואקטיבית מיום הלידה, מאחר וצו ההורות הינו צו מכונן ולא דקלרטיבי ועל כן תחולתו היא מהמועד שניתן, וטען כי הרחבת תחולתו בזמן צריכה להיקבע בחקיקה. המשיבות טענו כי צו ההורות משקף מצב עובדתי קיים בו בן זוג ההורה הביולוגי מהווה הורה בפועל וניתן להעניק לו מעמד משפטי גם רטרואקטיבית. ההליך שנערך כלל החלטות ובדיקות רבות בנוגע לאפשרויות ההורות של הצדדים, תוך התייחסות לפסיקה קודמת שקבעה כי צו הורות פסיקתי משקף הורות קיימת ועל כן יכול לחול מבחינה משפטית גם מיום הלידה. בית המשפט דחה את טענות היועמ"ש וקבע כי לא קיים מניעה משפטית לצו הורות פסיקתי החל ממועד לידת הקטין, ושיקול הדעת של בית המשפט ייקח בחשבון את טובת הקטין והזכויות העולות מכך. הובהר כי כיום מוסד צו ההורות הפסיקתי הוא יצירת פסיקה המשתלבת עם החקיקה הרלוונטית לשם הסדרת יחסי הורות, ואין צורך בניתוק זיקה לצד שלישי כפי שיש באימוץ ובפונדקאות. כמו כן, נקבע כי אין הוכחה כי יש מניעה להעניק צו הורות פסיקתי רטרואקטיבי במקרים של הורות זוגית קיימת ולהכיר בהורות נוספת מהרגע הראשון, וזאת כחלק מהזכות להורות ולמניעת פגיעות משפטיות וחברתיות בקטין. בסופו של דבר בית המשפט דחה את בקשת ביטול ההחלטה ולא הורה על הוצאות.

תוצאה: בית המשפט דחה את בקשת היועמ"ש לבטל את צו ההורות הפסיקתי הרטרואקטיבי, וקבע כי ניתן להעניק צו הורות פסיקתי שתחולתו מיום לידת הקטין, תוך הדגשת טובת הקטין והזכות להורות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התביעה עוסקת בסכסוך כספי אשר החל בשנת 2005 בין התובע לבין רעייתו לשעבר, שבמסגרתו הוטל עיקול על כספים בקופת גמל של התובע בשם "תעוז". הקופה נוהלה בעבר על ידי בנק לאומי ובהמשך הועברה לניהול הראל גמל והשתלמות בע"מ. לאחר מספר הליכים בבית המשפט לענייני משפחה, בשל תובענות והסכמות בין הצדדים, הועבר צו לפיו יש להעביר מחצית מהכספים לטובת הרעיה. בהמשך, בשנת 2012, השיגו הצדדים הסכמה חדשה שביטלה את הפסיקתא הקודמת והורתה כי כל הכספים יהיו בבעלות התובע בלבד. הודעה על ביטול העיקול נמסרה לקופת הגמל, אך ב-2014 הרעיה הגישה בקשה למשיכת כספים מהקופה, והנתבעת העבירה לה מחצית סכום קטן מהכספים. התובע טוען כי הנתבעת פעלה בשוגג ושהייתה עליה לברר את קיום הפסיקתא המאוחרת המבטלת את חובת העברת ההון, ואילו הנתבעת טוענת כי לא קיבלה לידיה את הפסיקתא המאוחרת ופעולה בתחושה כי הוצאה לה צו משפטי תקף. בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח כי הפסיקתא המאוחרת נמסרה לידי הנתבעת, ולכן לא באה הטענה בדבר התרשלות הנתבעת לידי ביטוי. בנוסף, בית המשפט מצא כי חובת הנתבעת לקיים צו שיפוטי תקף גוברת על חובת הנאמנות כלפי התובע באותו שלב, ולכן דחה את התביעה ללא חיוב בהוצאות.

תוצאה: בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי הנתבעת לא התרשלה במעברה את כספי התובע, מאחר ולא הוכח כי קיבלה את הפסיקתא החדשה שהביאה לביטול חובת ההעברה, ולכן הנתבעת לא חייבת בהחזרת הכספים. התובע לא חויב בהוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: ערעור על פסק דין שהעביר משמורת ילדים לאב בטענה להעדפת צד דתי על פני חילוני.

תוצאה: בית המשפט דוחה את הערעור של האם ומאמץ את פסק הדין המקורי בנוגע להעברת המשמורת לאב, עם הסדרי ראייה מתוקנים עבור האם.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין מוצא עצמו בבעיה קשה ומורכבת שנמשכת מעל עשור, כאשר האב מחזיק במשמורת בלעדית על הקטין ומתנגד נחרצות לקיום מפגשים בין האם ובין הסבים מצד האם לבין הקטין. לאור מצב נפשי קשה של הקטין והתסקירים הרבים שהגישו גורמי רווחה ומומחים מתמחים, המלצותיהן אינן תומכות בחידוש הקשר בשלב זה. עם זאת, האם והסבים מבקשים לקיים מפגשים וקשר עם הקטין. ביהמ"ש מבהיר כי טובת הקטין היא הגבוהה ביותר וכי יש למצוא דרך להוביל לחידוש הדרגתי ומותנה של הקשר, מבלי לגרום נזק לקטין. ביהמ"ש מציין כי אף שהקטין מביע התנגדות, רצונו אינו בהכרח קובע וכי יש לשקול מה טובתו הכוללת של הקטין. התסקירים והחוות דעת המקצועיות משמשות כלים עזר בלבד, וההכרעה הסופית היא בידיו של בית המשפט. ביהמ"ש מוצא כי יש לתת הזדמנות אחרונה לשיקום הקשר באמצעות מינוי פסיכולוג לצורך אבחון וטיפול, עם מפגשים במרכז קשר בפיקוח וליווי מסודר, ועם השתתפות גורמי טיפול ורווחה. חידוש הקשר עם הסבים ייבחן וישוקם אם יתאפשר, בהתאם להתפתחות הקשר עם האם והמצב הקליני של הקטין. הפסיקה מדגישה את חשיבות הקשר המשפחתי, גם עם ההורה השני וגם עם המשפחה המורחבת, ומביעה תקווה שהמתווה ייושם בהצלחה שכן אי-המשכיותו עלולה לפגוע קשות בקטין.

תוצאה: בית המשפט קובע מתווה מותנה לחידוש קשר בין האם והסבים לבין הקטין, הכולל טיפול פסיכולוגי מלווה בפיקוח במסגרת מרכז קשר, תוך שמירה על טובת הקטין, ומורה לצדדים לעבור טיפולים והדרכות נדרשות. בית המשפט לא הורה מיידית על קיום מפגשים אלא הנחה כי הם יתקיימו כשיתקיימו התנאים מראשית טיפול והכנת הקטין והמשפחה. ההליכים העתיקים נסגרו ללא חיוב בהוצאות, ומנותבים להמשך טיפול ובקרה בהתאם למתווה שנקבע.

לצפייה לרכישה הזדהה