בר"ע על החלטת רשם במחוזי שדחה בקשה בכתב במעמד צד אחד למתן צו כינוס נכסים בנימוק כי הוגשה שלא בדרך הנכונה והיא גורפת מדי

הגעתי לכלל מסקנה שאם כי הבקשה המקורית הוגשה בכתב ולא על דרך בקשה בדרך המרצה,
שומה היה על הרשם המלומד, מבחינת מהות העניין, לקיים דיון במעמד שני בעלי הדין.
לענין זה מבקש אני להעיר את ההערות הבאות:

1. מקום שבו פונה בעל דין לערכאה שיפוטית ומבקש סעד על-פי צד אחד, והערכאה השיפוטית
סבורה שאין לדון בבקשה בדרך זו, שומה עליה לקבוע את הבקשה במעמד שני בעלי הדין ולא
לדחותה על אתר;

לפיכך אין החלטת בית המשפט המחוזי יכולה לעמוד.

2. שיקולו של הרשם המלומד, שאין ליתן צו כינוס נכסים גורף על נכסי המשיב, הוא בעל
משקל רב ואולי מכריע; אך במקרה דנן קיימת טענה )שאיני מחווה בעניינה כל דעה( שהמשיב
הבריח נכסים באופן שהוא מכשיל מקצתם של צוי העיקול שניתנו נגדו. הודעת הבקשה עצמה,
שהוגשה לכבוד הרשם, כוללת גם עתירה להסמיך את הכונס לאתר נכסים שהוברחו )בסעיף ב'(.
יש לאפשר לבעלי הדין לטעון לפחות בעניין עתירה זו.

3. ברע"א 2186/90 [1[, שעליו הסתמך פרקליט המבקשת, רמזתי על האפשרות שבית המשפט
יפעיל "סמכויות נוספות, המלוות אפילו בצווים בנוסח גורף והמכוונות לאיתור נכסיו של
נתבע המעלים את נכסיו.....". עניין זה יכול שיישקל על-ידי הרשם, אם הוא מוסמך לדון
בצווים מהסוג האמור בגדר הבקשה למינוי כונס נכסים זמני )עניין שאיני מחווה דעה בו(.
אם יסבור שאינו מוסמך, יוכל להעביר את הדיון בבקשה לבית המשפט. המבקש מצדו רשאי
לשקול אם לא מוטב שיחזור בו מבקשתו, על-מנת שיגיש בקשה מתאימה אחרת לבית המשפט.

4. קראתי את החלטת בית המשפט המחוזי בע"א 1630/93, וכמו פרקליט המבקשת לא מצאתי בה
דבר שיש בו למנוע את הדיון בערעור זה.

בנסיבות הנזכרות לעיל, רואה אני בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער וכאילו הוגש
ערעור על-פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל, שתי ההחלטות של הערכאות שקדמו לי מתבטלות,
והתיק מוחזר לכבוד הרשם כדי שידון בו במעמד שני בעלי הדין, והוא - אם המבקש לא
יחזור בו על-מנת להגיש בקשה מתאימה אחרת.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' באדר תשנ"ד )18.2.94(.