ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בנצרת שעניינו נזק מוחי בלתי הפיך אשר נגרם, לטענת המערערת בשל הפסקת טיפול תרופתי

השופטת ד' דורנר:

1. המערערת 1 )להלן: המערערת( סבלה מראשית שנת 1987 מהתקפים עוויתיים עקב אבנים
בכיס המרה. הטיפול המקובל במצב עניינים זה הוא כריתת כיס המרה. אלא ששנתיים קודם
לכן, בעקבות לידה בניתוח קיסרי, פיתחה המערערת פקקת ורידים עמוקה. היסטוריה רפואית
זו, וכן משקל-יתר שבו לקתה המערערת, הגבירו אצלה במיוחד את הסיכון להתפתחות
קרישי-דם, הקיים בכל ניתוח כירורגי. רופאי המשיב 1 )להלן: בית-החולים( סיווגו את
הסיכון המוגבר האמור בדרגה בינונית. הם החליטו על ביצוע ניתוח לכריתת כיס המרה
שילווה במתן טיפול תרופתי נגד היווצרות קרישי-דם. הניתוח המתוכנן היה אלקטיבי,
ומטרתו הייתה למנוע מן המערערת סבל מתמשך.

2. בתאריך 15.2.1988 אושפזה המערערת בבית-החולים. נקבע כי תטופל באמצעות הפארין -
תרופה לדילול דם המיועדת למניעת היווצרות קרישי-דם )להלן: התרופה(. הוחלט כי התרופה