העובדה שעיריה העלימה עין מבניה עודפת אינה יוצרת לאזרח זכות לבניה עודפת ולפיכך, באם בשלב מסוים תשונה התביעה באופן המאפשר הבניה העודפת יחשב הדבר כהשבחה. העיריה והועדה המקומית הינן רשויות משפטיות שונות, ולפיכך מצג אשר מוצג ע"י העיריה אינו מטיל מניעות על הועדה המקומית

השופט מ' גל:

א' - הרקע למחלוקת בין הצדדים:

1. בשנת 71' רכשה המשיבה מס' 2 מעיריית ירושלים, בחלקים שווים יחד עם חברת מתתיהו
ליפשיץ בע"מ, חלקת מקרקעין. הנכס מצוי ברחוב רבי עקיבא, בטבורה של העיר ירושלים,
וידוע גם כחלקה 18 בגוש 30037 )מקודם: חלקה 87 בגוש 30036. להלן: "החלקה"(. במקום
שכנו עד אז משרדי מהנדס העיר. עסקה זו בוצעה, לאחר שעל-פי יוזמת העירייה אושרה ביום
4.3.71 תב"ע 1394א', אשר הורתה על הגדלת אחוזי הבנייה. עד אז חלו על זכויות הבנייה
בחלקה, הוראות "תוכנית המתאר ירושלים מס' 62", לפיהן הותרו %150 בנייה בשלוש קומות
)תב"ע 1394 התייחסה לשינוי היעוד בלבד, מאזור מגורים לאזור מסחרי(. לפי התוכנית
המתקנת הותר לבנות %250 משטח החלקה הכולל ברוטו, בכל הקומות. בשנת 91' החליפו
החברות המרכיבות את המשיבה מס' 1 את חברת מתתיהו ליפשיץ בע"מ. מאז רשומות המשיבות
והמערערות שכנגד כבעלות החלקה )להלן הן תכוננה, לשם הקיצור: "המשיבות"(.