תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), התשנ"ה-1995

תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), התשנ"ה-1995 1
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 11 ו-60 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן - החוק), אני מתקין תקנות אלה:
1. הגדרות
בתקנות אלה -
"המנהל" - המנהל הכללי של משרד הבריאות או מי שהסמיכו לענין תקנות אלה, כולן או מקצתן;
"ועדת ערר" - ועדה שמינה המנהל לענין כל תחום מן התחומים המפורטים בתקנה 2, שחברים בה שלושה רופאים וממלאי מקומם, העוסקים באותו תחום.
2. שירותי בריאות שיכול שיינתנו במדינת חוץ
שירותי הבריאות למבוטח מתוך סל שירותי הבריאות שיכול שיינתנו במדינת חוץ הם בדיקה, אבחון, טיפול וניתוח בתחומים אלה:
(1) מערכת העצבים והמוח;
(2) מחלות לב וכלי דם;
(3) שאתות (גידולים);
(4) השתלת איברים;
(5) מומים מולדים.
3. נסיבות רפואיות למתן שירותים במדינת חוץ
(א) שירותי בריאות כאמור בתקנה 2 יינתנו אם ראתה קופת חולים כי מתקיימים שני אלה:
(1) המבוטח אינו יכול לקבל בישראל את שירות הבריאות או שירות בריאות חלופי;
(2) למבוטח נשקפת סכנת אבדן חיים אם לא יקבל את שירות הבריאות המסוים.
(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), יכול ששירות הבריאות יינתן במדינת חוץ אם ראתה קופת חולים כי קיימת נסיבה רפואית חריגה.
4. ועדת ערר
(א) דחתה קופת חולים בקשת מבוטח לקבלת שירות בריאות במדינת חוץ, רשאי הוא להגיש ערר על החלטתה לועדת ערר. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: