חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל"ב-1972

חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל"ב-1972 1
פרק א': הוראות כלליות
1. הגדרות (תיקון: תשס"ב-2)
בחוק זה
"חוקר פרטי" - מי שעוסק בהשגת ידיעות על הזולת או באיסופן, לצרכי אחרים ודרך שירות לכל, ושלא לצרכי מחקר מדעי, סקר דעת קהל או פרסום ברבים או לצורך מסירת ידיעות לבעל רישיון לפי חוק שירות נתוני אשראי, התשס"ב-2002;
"שירותי שמירה" - שירותי שמירה על בטחונו של אדם או על רכוש, לרבות שירותי התקנה והחזקה של מערכות אזעקה ומיתקני-אבטחה אחרים.
2. ועדת רישוי (תיקון: תשס"ח)
(א) שר המשפטים ימנה ועדת רישוי לפי חוק זה (להלן - הועדה).
(ב) בועדה יהיו שבעה חברים, בהם אדם הכשיר להתמנות לשופט של בית משפט מחוזי והוא יהיה היושב-ראש - ועוד ששה חברים, שמהם לפחות שלושה שאינם עובדי המדינה, אחד שהמליץ עליו ראש הממשלה, אחד שהמליץ עליו שר הבטחון ואחד שהמליץ עליו שר המשטרה.
פרק ב': חוקרים פרטיים
3. איסור התעסקות
לא יעסוק אדם כחוקר פרטי אלא אם יש בידו רשיון לכך מאת הועדה ובמשרד המיועד לחקירות פרטיות.
4. כשירות לחקירות פרטיות (תיקון: תשס"ב)
(א) לא יינתן לאדם לעסוק כחוקר פרטי אלא אם נתמלאו בו תנאים אלה:
(1) הוא אזרח ישראלי ותושב ישראל או שהוא בעל רישיון לישיבת קבע בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952;
(2) הוא בגיר;
(3) הוא סיים שתים-עשרה כיתות במוסד חינוך מוכר, או שלדעת הועדה הוא בעל השכלה שוות-ערך לכך;
(4) בתוך שש השנים שקדמו לבקשה הוא התאמן שלוש שנים לפחות, ברציפות או לסירוגין, בעריכת חקירות -
(א) במשרד לחקירות פרטיות בפיקוחו ובהדרכתו הישירים של מנהל המשרד, או
(ב) במקום ובתנאים שהועדה הכירה בהם ושר המשפטים פרסם על כך הודעה ברשומות; התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: