המעסיקה – חברת תוכנה שמשרדיה בירושלים – טענה כי העובד משקר בכל הקשור למועד בו הכיר את ארוסתו, וכי אינו זכאי לדבר. אולם בית הדין האמין לעובד והורה לחברה לשלם לו גם פיצויים על הלנת הפיצויים.
בעל שיוזם הליכי גירושים חייב בעקרון בתשלום כתובה אלא אם הוא מוכיח עילה לפטור. במקרה הנוכחי הבעל טען שאשתו לקתה בהתקפי זעם, אבל הדיינים לא השתכנעו שהדבר היה באשמתה ופסקו על דרך הפשרה.
זוגיות בשלהי החיים היא דבר נפלא אבל כדאי להיות ערים להשלכות הכלכליות שיש למגורים משותפים ולהיערך מראש.
בעלי המניות, שרכשו את הרשת ב-1998, חויבו להחזיר לבעלים המקורי רבע המניות בכפוף לכך שישיב להם את הכספים ששילמו לו עבורן, בשל הפרת התחייבות שלא לתבוע אותו. ערעור שהגישו לביהמ"ש העליון הסתיים בפשרה.
הודות לשופט רגיש ועקשן, וכן לפרויקט מימון המונים, קשישה בת 97 ערירית ותשושת נפש, לא תועבר מחוץ לביתה בניגוד לרצונה. בתוך כך השופט קרא למדינה לתת מענה לקשישים חסרי אמצעים.
שלושת הילדים במשמורת האב ומעל גיל 6 ולמרות זאת בית הדין הרבני דחה את תביעתו תוך הסתמכות בלעדית על פוסקי הלכה.
השופטת ציינה כי ניכור הורי "הפך מטבע עובר לסוחר בהליכים בין בני זוג ככלי ניגוח של הורה אחד כלפי משנהו, ללא אבחנה, ללא בירור עובדתי, ומבלי בירור אמיתי לגבי השאלה מהו ניכור הורי".
הבעל תבע 460 אלף שקל מאשתו בטענה שניהלה רומן עם חבר לעבודה. בית הדין הרבני הבהיר כי בית המשפט העליון לא מכיר בעילה כזו וגם בהלכה העברית לא נמצא שום פוסק שחייב אישה בפיצוי על "הרס חיי המשפחה".
הורים לשני ילדים מעל גיל 6 הנמצאים במשמורת משותפת ושיווניות התנצחו על סכום המזונות. השופטת בדקה את הדברים לאור העקרונות שהתווה ביהמ"ש העליון, וחייבה את האב לשלם 2,680 שקל לחודש, לנוכח פער ההכנסות שבין השניים.
"קורע לב" ו"מדיר שינה", כך כינו השופטים מקרה של גבר מטורקיה ובת זוגו מהפיליפינים, שנדרשים לעזוב את הארץ עם בנם, ונאבקים על משמורתו. ברוב של שני שופטים, נקבע כי הילד יהגר עם אמו.