ביקשה לקיים את צוואת בעלה – ונדחתה
אשתו של המנוח, שתרגמה לו את הצוואה לשפה הפרסית, לא הבינה בעצמה את משמעות הדברים שנכתבו בה. בית המשפט קבע שקיים ספק אם המנוח הבין על מה הוא חותם
אשתו של המנוח, שתרגמה לו את הצוואה לשפה הפרסית, לא הבינה בעצמה את משמעות הדברים שנכתבו בה. בית המשפט קבע שקיים ספק אם המנוח הבין על מה הוא חותם
המנוח, ששהה במעון לחוסים של המדינה, נלכד ברכב של אחת העובדות וכאשר הדבר נודע לעובדי המעון, כבר היה מאוחר מידי. המדינה תפצה את אחיותיו של המנוח ב- 573,810 שקל
האחיין גר בנחלה במושב משנת 2003. בית המשפט קבע כי לא מדובר ברשות בלתי חוזרת וכי אין בסיס לדחיית תביעת הפינוי משיקולי צדק
הסב הותיר בצוואתו את כל רכושו לבתו, והדיר במפורש את נכדיו - ילדי בנו שנפטר בטרם עת. טענת הנכדים כי הבת הייתה מעורבת בעריכת הצוואה והשפיעה על הסב, נדחתה
לאחר מות הבעל ניתן צו קיום לצוואתו, בו נקבע כי האישה היא היורשת היחידה. בפסק הדין שדחה את הבקשה נרמז כי המניע לבקשה היה ככל הנראה רצון לחסוך במס על העברת נכסים לילדים
האחיינים ביקשו לקיים "צוואת שכיב מרע" שלפיה הדוד הכתיב להם ממיטת בית החולים צוואה בה הוא מחלק את רכושו ביניהם. בית המשפט קיבל את התנגדות נכדיו וכלתו וקבע בין היתר כי המנוח לא חשב שהוא עומד למות
הבנות חתמו על תצהיר הסתלקות מהירושה לטובת בן הזוג של האם. בהמשך הן התחרטו אך נקבע שהן לא יכולות להתנער מחתימן משלא הוכיחו שבן הזוג הטעה או עשק אותן
ההורים התחייבו להעביר את המשק לאחת מבנותיהם. במקביל התחייבה הבת לפצות את אחיה ב-1.2 מיליון שקל ולצורך כך מכרה את הזכויות במשק שהיה בבעלותה. תביעת ההורים לביטול ההסכם נדחתה על רקע הסתמכות הבת ובהיעדר עילה
תביעה שהגיש האיש נגד בת הזוג התקבלה והיא חויבה להשיב לו את סכום ההלוואה בניכוי כ-38,000 שקל בגין תקופה בה התגורר בדירתה. טענת הנתבעת כי הסכם ההלוואה נחתם תחת עושק וכפייה נדחתה
הסדרי השהות של הבנות עם אביהן כללו לינה פעמיים בשבוע ובכל סופ"ש שני, אך הם צומצמו למפגשים תחת פיקוח בלבד לאחר שעלה כי הוא אחראי לניכור הורי שמסכן את הבנות ופוגע בהן נפשית ורגשית