"רצה לדאוג לה": אושרה צוואת מנוח לטובת אשתו, תוך נישול ילדיו

ארבעת האחים התנגדו לצוואה בטענה שאביהם רצה להוריש את דירתו להם, אך השופטת שוכנעה כי בראש מעייניו היה שרעייתו לא תהיה תלויה בהם

בית המשפט למשפחה באשדוד דחה לאחרונה התנגדות שהגישו אחים לצוואת אביהם, המנשלת אותם מדירתו לטובת אשתו שאינה אימם. השופטת עפרה גיא שוכנעה שרצון המנוח היה לדאוג לרעייתו לשארית חייה, מבלי שתהיה תלויה בחסדי ילדיו. עם זאת, היא קבעה שמוטלת עליה חובה מוסרית שלא למכור את הדירה, על מנת שהמתנגדים יוכלו לרשת אותה אחריה.

המבקשת (70) היא אלמנת המנוח ומי שניהלה עימו זוגיות למשך 22 שנה. חרף הקשר הארוך, לא היו להם ילדים משותפים. בנובמבר 2022 ערך המנוח צוואה בה הוריש לה את כל רכושו, תוך הדרת ילדיו מנישואיו הראשונים - הם המתנגדים. עוד נקבע בצוואה ש"אם חלילה היורשת לא תהיה בחיים, הרי שאני מוריש את כל רכושי לארבעת ילדיי". פחות מחודש לאחר מכן - הלך האיש לעולמו.

ילדי המנוח התקשו להשלים עם נישולם מרכוש אביהם והגישו התנגדות לצוואתו. הם טענו בין השאר לטעות שנפלה בה, שכן לגרסתם רצונו האמיתי היה להוריש להם את הדירה אחרי מותו, ולא לאימם החורגת.

לעומתם טענה האלמנה - שבמקביל לצוואה לטובתה ערכה צוואה לטובת בעלה - כי בצוואותיהם נקבעו הוראות "יורש במקום יורש", ובוודאי שלא הייתה כוונה להוריש לילדי המנוח את דירתו. האישה, שלטענת המתנגדים סובלת ממאה אחוזי נכות בשל מחלה נפשית, סיפרה שהתנהגותם כלפיה הייתה מחפירה וכי הם לא השלימו עם נישואיה לאביהם.

צוואות הדדיות

תחילה קבעה השופטת גיא כי הצוואות עליהן חתמו המנוח ורעייתו מהוות "צוואות הדדיות" שנערכו לאחר תיקון 12 לחוק הירושה, ומכאן שחלות על האלמנה מגבלות בנוגע לשינוי צוואתה. לצד זאת התקבלה טענתה כי הצוואה לא כוללת הסדר של "יורש לאחר יורש" אלא "יורש במקום יורש". המשמעות היא שלאחר שהאישה קיבלה את הירושה ההסדר מוצה והילדים לא יורשים אחריה.

בפסק הדין נדחתה טענת המתנגדים כי אביהם רצה להוריש להם את הדירה. מהעדויות ששמעה, שוכנעה השופטת כי רצונו האותנטי היה בראש ובראשונה לדאוג לעתיד אשתו האהובה אחרי מותו, ולמנוע מצב שתהיה תלויה בחסדי ילדיו בקשר למקום מגוריה.

אכן, כתבה השופטת, "המנוח ביקש תחילה לצוות הדירה לילדיו. עם זאת, חשש שאלו לא ידאגו כראוי לאשתו. עוד חשש כי תהא תלויה בהם". לדבריה הוא התחבט רבות בעניין הדירה, עד שלבסוף בחר לצוות אותה לאשתו ללא כל הסתייגויות, למעט עריכת צוואה הדדית".

השופטת שוכנעה בהקשר הזה כי המנוח הבין היטב את משמעות הוראות צוואתו, ומשכך לא מדובר בטעות אלא בצוואה המשקפת את רצונו - לדאוג לאשתו כל ימי חייה, ללא תלות בגורם אחר. לאור זאת היא דחתה את טענת הטעות שהעלו האחים, ולמעשה את התנגדותם כולה.

לפיכך נקבע שהצוואה תקוים ככתבה וכלשונה, וכי האלמנה רשאית לעשות בדירה כרצונה, ואפילו למכור אותה. לצד זאת הודגש ש"אין לשכוח כי המבקשת עצמה ערכה צוואה הדדית", ומשכך מוטלת עליה חובה מוסרית שלא לבצע בעיזבון פעולות שנועדו בכוונה תחילה לכלותו על מנת שיתר היורשים לא יירשו דבר לאחר מותה. נקבע שפעולה כאמור תהיה נגועה בחוסר תום לב, על כל המשתמע מכך.

• ב"כ המבקשת: עו"ד ראובן פרנקו
• ב"כ המתנגדים: עו"ד דניאל שמואלי

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.