התאונה התרחשה בדרכו של בן ה-12 לכיתה. הדלת התנפצה ונגרמו לו חתכים בידיים. השופטת: "התקנת זכוכית לא מחוסמת - רשלנות"
תלמיד כיתה ו' יצא לשירותים ובחזרתו לכיתה נתקל בדלת זכוכית שהתנפצה. כתוצאה מכך נגרמו לו חתכים רבים בשתי ידיו. 6.5 שנים לאחר התקרית קבעה השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס מבית משפט השלום בחיפה שהצבת הזכוכית הלא מחוסמת היוותה רשלנות מצד משרד החינוך והמועצה המקומית, כבעלת המבנה. היא פסקה לתובע פיצויים והוצאות בסך כ-115 אלף שקל.
במועד התאונה, יוני 2019, היה התובע (18) תלמיד כיתה ו' בבית ספר יסודי מסוים בצפון הארץ. במהלך אחד השיעורים הוא יצא לשירותים, כאשר בחזרתו לכיתה רץ במסדרון והתנגש בעוצמה בדלת זכוכית. כתוצאה מכך הזכוכית נשברה לחתיכות, ולתלמיד נגרמו פצעים רבים בשתי ידיו.
עוד ביום התאונה טופל התובע בבית חולים, על-ידי תפירת וחבישת החתכים. הוא נותר עד היום עם צלקות בולטות רבות בשתי ידיו. את התביעה, נגד המועצה המקומית כבעלת מבנה בית הספר ומשרד החינוך כמעסיק המורים והמנהל, הגיש לבית המשפט באפריל 2023.
להגנתם טענו הנתבעים, בין היתר, שלתלמיד אחריות לא מבוטלת לתאונה, שכן עובר להתנגשות בדלת ערך תחרות ריצה עם ילד אחר תוך הסטת ראשו לאחור. התובע, מצדו, כפר בטענה זו. הוא הודה אומנם שהלך במהירות לכיוון הכיתה, אך הכחיש שהיה במירוץ עם תלמיד אחר.
התנהגות רגילה של ילדים
אבל השופטת ג'ובראן מורקוס הבהירה שאין רלוונטיות לשאלה האם אכן התקיים מירוץ עובר להיתקלות בדלת או לא, שכן "תחרות וריצה של תלמידים, במיוחד בגיל התובע בעת התאונה, היא התנהגות צפויה ורגילה של ילדים". הובהר שכך או כך, באחריות הנתבעים לדאוג שסביבת בית הספר תהיה בטוחה לתלמידים, ובמסגרת זו להרחיק מהם מפגעים מסוכנים.
אלא שלמסקנת השופטת, הם נמנעו מכך במקרה זה. היא קבעה שעצם הצבת הזכוכית הלא מחוסמת בדלת מושא ההליך היוותה הפרה של חובת הזהירות מצד המועצה המקומית ומשרד החינוך כלפי התלמידים בכלל, והתובע בפרט. "גם אם לא היה מקום להחליף את כל הזכוכית בבית הספר למחוסמת", הוסיפה השופטת בהקשר הזה, "עדיין ניתן היה למזער את הנזק הצפוי מהתנפצות זכוכית רגילה על-ידי הדבקה של פסים (כפי שנעשה לאחר התאונה) או טפט".
לפיכך השופטת קבעה ששני הנתבעים נהגו ברשלנות ואחראים ביחד לאירוע התאונה, אלא שבחלוקה הפנימית ביניהם נקבע שאחריות המועצה המקומית גבוהה יותר ועומדת על 80%, בהיותה הבעלים של המבנה האמונה על תחזוקתו. בהמשך קבעה השופטת שלמרות גילו הצעיר בעת התאונה אין לפטור את התובע בלא כלום, ולכן יושת עליו אשם תורם בשיעור 10%. זאת על רקע הודאתו שהכיר את המקום היטב, לרבות את מיקום הדלת שבה התנגש, כך שמצופה היה ממנו להיזהר יותר בעת הריצה.
בדיון על אודות הנזק קבעה השופטת שיש לייחס לצלקות שנותרו בידי התובע משמעות תפקודית מסוימת, שכן הן עלולות להרתיע מעסיקים פוטנציאליים עתידיים מלקבלו לעבודה. על הרקע הזה פסקה השופטת לצעיר בשל רכיבי הנזק השונים - כאב וסבל, עזרת צד שלישי והפסדי השתכרות ופנסיה - בניכוי האשם התורם, פיצוי כולל בסך 92,700 שקל. כמו כן חויבו המועצה המקומית ומשרד החינוך, בהתאם לשיעורי אחריותם שנקבעו, לשלם לתובע שכ"ט עו"ד של 22,000 שקל והוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד עבד אלכרים בדארנה
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד טל טנצר
- ב"כ הנתבעת 2: עו"ד אריאלה מיכלין
ד"ר לואי זרייק, עו"ד
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.