-
התובע יליד 2007 נפגע בתאונה מיום 12.6.2019 בהיותו תלמיד בבית הספר.
-
בעת התאונה התובע היה תלמיד בבית ספר יסודי, בכיתה ו'. התאונה אירעה עת יצא התובע מהכיתה לשירותים ובדרכו חזרה לכיתה רץ במסדרון ונתקל בדלת זכוכית שהתנפצה. התובע נפגע מחתכים מרובים בשתי ידיו.
-
התביעה הוגשה נגד המועצה המקומית ומשרד החינוך. נתבעת 1, המועצה המקומית, היא הבעלים של מבנה בית הספר. נתבעת 2-מדינת ישראל , משרד החינוך, מעסיק את המורים ומנהל בית הספר.
-
כתוצאה מהתאונה נפגע התובע כאמור בשתי כפות הידיים במרפקים והזרועות ונגרמו לו חתכים מרובים. הוא טופל בבית החולים ביום התאונה על ידי תפירה וחבישה של החתכים ושוחרר לביתו.
-
מטעם התובע צורפה חוות דעת רפואית של דר' עזיז שופאני שקבע נכות פלסטית בשיעור 15% בגין צלקות מפוזרות ובולטות בגפיים עליונות. המומחה ציין כי הצלקות בולטות לעין ונמצאות באזורים בולטים בידיים.
-
מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של דר' אורן שושני שקבע נכות פלסטית בשיעור 10%.המומחה ציין כי מדובר בצלקות מרובות על פני מספר מוקדים בגפיים עליונות. יחד עם זאת , ציין כי ניתן לטפל בצלקות באמצעות יריעות סיליקון- וטיפול זה עשוי להפחית את הנכות לנכות בשיעור 5%.
-
לא מונה מומחה מטעם בית המשפט והמומחים מטעם הצדדים לא נחקרו.
-
בדיון ההוכחות מיום 19.11.25 העידו התובע ;קב"ט בית הספר מטעם המועצה וכן מנהל בית הספר מטעם משרד החינוך. בתום ישיבת ההוכחות סיכמו הצדדים בעל פה . מכאן פסק הדין.
נסיבות התאונה והאחריות:
-
התובע תיאר בתצהירו כי התאונה אירעה באופן הבא:
" ביום 12.6.2019 ובזמן שרצתי בקומה השניה בבית הספר , נתקלתי בדלת זכוכית ששמשה כניסה נוספת אל הקומה השניה, כתוצאה מכך הזכוכית המותקנת על הדלת נשברה לחתיכות חדות ואני נפגעתי בגופי מאותה זכוכית שנשברה(להלן: "התאונה")"
-
אין מחלוקת לעצם התרחשות התאונה. מנהל בית הספר וגם הקב"ט העידו כי היה בחצר ושמעו את ניפוץ הזכוכית והגיעו מיד לתובע.
-
הטענה של הנתבעות היא כי התאונה אירעה עת התובע רץ והיה בתחרות עם ילד אחר, הסיט ראשו לאחור והתנגש בדלת. הנתבעות הפנו לדו"ח אירוע על התאונה ודו"ח תחקיר האירוע שנערך ע"י הקב"ט של המועצה, על פיהם התאונה אירעה כאשר התובע היה במירוץ עם תלמיד נוסף , הסיט את ראשו לאחור והתנגש בדלת. (דוחות צורפו לתצהירים)
-
התובע נשאל על כך בחקירה הנגדית והכחיש כי היה במירוץ. בתצהירו ציין כי הוא רץ, אך הסביר כי לא היה מירוץ או תחרות עם ילד אחר. הוא ציין כי הלך במהרה לכיוון הכיתה אך הכחיש כי היה בתחרות.
-
מחקירת המנהל וגם הקב"ט עולה כי הרישום לגבי התחרות בין ילדים אין לו על מה לסמוך. התחקיר ביחס לאותה גרסה- מהווה עדות מפי השמועה שכן הקב"ט ציין כי הוא עצמו לא תשאל את התובע. גם מעדות המנהל לא ברור על מה הסתמך בדו"ח התאונה שהתברר שמולא ע"י המזכירה של בית הספר. שני העדים המנהל והקב"ט לא ידעו ולא זכרו אם היה תלמיד נוסף, מי התלמיד הנוסף שהיה בתחרות עם התובע בעת התאונה.
-
מכאן כי הגרסה לגבי התחרות בין שני תלמידים לא הוכחה. כן, עולה מתצהיר התובע ומעדותו כי הוא רץ בזמן התאונה ואז התנגש באותה דלת באופן שגרם להתנפצות הזכוכית.
-
מהעדות של הקב"ט עולה כי לאחר האירוע הזכוכית הוחלפה לזכוכית מחוסמת. הקב"ט אומנם העיד כי אינו מומחה בתחום, אך העיד כי ידוע לו כי בעת התאונה הזכוכית היתה לא מחוסמת והוחלפה על ידי המועצה בזכוכית במחוסמת. גם בדוח התחקיר שהוא עצמו ערך בסמוך לאחר האירוע הוא ציין בתיאור הדלת:" הדלת משתי חלקים (כך במקור, הערה שלי ,מ.מ.ג':) רחבה ועשויה במסגרת אלומיניום וזכוכית בחלק העליון וזכוכית רגילה ובחלק התחתון הזכוכית משוריינת" . ב"כ משרד החינוך טענה כי לא הובאה חוות דעת כי מדובר בזכוכית לא מחוסמת שהיתה. הטענה נדחית שכן מעדות הקב"ט עולה כי הזכוכית לא היתה מחוסמת. הוא אף העיד כי לאחר התאונה הזכוכית הוחלפה לזכוכית מחוסמת. הוא גם ציין בדיקה מקצועית שנעשתה מטעמו לאחר המקרה אך ממצאיה לא הוגשו כראיה מטעמו.
לאחר התאונה גם הודבקו פסים על הזכוכית (צורפה תמונה) והקב"ט אישר זאת בחקירתו.
-
ריצה של תלמידים במיוחד תלמידים בגיל התובע, בכיתה ו', היא התנהגות צפויה וטבעית. ילדים רצים משתוללים וזו התנהגות צפויה של ילדים. אף שלא הוכח כי כך היה במקרה דנן, גם תחרות וריצה של תלמידים במיוחד בגיל התובע בעת התאונה, היא התנהגות צפויה ורגילה של ילדים.
-
באחריות הנתבעות לדאוג כי בית הספר יהיה סביבה בטוחה לתלמידים ועל הנתבעות להרחיק כל סכנה שניתן לצפות ולהרחיק אותה מהתלמידים באמצעים סבירים.
-
הצבת זכוכית לא מחוסמת בדלת מהווה הפרה של חובת הזהירות של הנתבעות כלפי התלמידים ובכלל זה התובע. גם בחוזר מנכ"ל משרד החינוך (סידורי בטיחות במבני מוסדות חינוך) משנת 2013 , צויין בסעיף 6.6.5 כי "אפשר להתקין דלתות מזוגגות בתנאי שיהיו מזכוכית שאינה מתנפצת" ובסעיף ועוד נקבע בסעיף 6.6.11 "דלת מזוגגת תסומן בסימון ברור על גבי הדלת עצמה בגובה 1.5 מ' באופן שתמנע פגיעה כלשהי הנובעת מאי זיהוי הדלת השקופה"
-
הנתבעות טענו כי מדובר למעשה בזכוכית שקיימת מאז הקמת המבנה הוקם ולא ניתן היה להבחין בו. טענה זו לא הוכחה. לא הובהר באמצעות העדים שהובאו מתי הונחה הדלת האמורה מתי נבדקה אם בכלל על ידי בודק הבטיחות שאמור לבדוק את בית הספר. מדוח התחקיר של הקב"ט עולה כי אותה דלת היתה בחלקה העליון זכוכית רגילה ובחלקה התחתון זכוכית מחוסמת. האם כך היה מההתחלה ? מה הסיבה לכך שהדלת עם סוגי זכוכית שונים ? לא הובא כל פרט בנושא. גם אם לא היה מקום להחליף את כל הזכוכית בבית הספר לזכוכית מחוסמת, עדיין ניתן היה למזער את הנזק הצפוי מהתנפצות זכוכית רגילה על ידי הדבקה של פסים (כפי שנעשה לאחר התאונה ) או טפט או לוח פרספקס כדי למזער את סכנת ההתנפצות. גם אם מדובר במבנה ישן שנבנה לפני שנים רבות, לא הובאה כל עדות ולא נטען כי נעשו ניסיונות להתאים את המבנה לדרישות בטיחות עדכניות או שנבחנו חלופות לשיפור הבטיחות- כאמור ניתן היה למזער סיכון גם בהצבת פרספקט או הדבקה על הזכוכית או פתרון מקצועי אחר שיכול היה יועץ בטיחות להמליץ עליו.
-
הרשות המקומית היא הבעלים של מבנה בית הספר ומתקניו. היא הגורם שאחראי לבטיחות המבנה. מחובתה לדאוג לתקינות המבנה ומחובתה. בנוסף, אחריותה נובעת מחוזר המנכ"ל ממרץ 2014 – ראו סעיף 1.2.1. מחובתה לערוך כל שנה בדיקה שגרתית באמצעות מומחה בטיחות. מכאן כי על הרשות המקומית מוטלת החובה, באמצעות הבדיקה השנתית, לאתר מפגעים ולתקנם. לאור האמור , אני קובעת כי לרשות המקומית אחריות לאירוע התאונה.
-
משרד החינוך טען כי אין לו אחריות לתאונה שכן המבנה הוא בבעלות ואחריות הרשות המקומית. אין בכך לדעתי לפטור את משרד החינוך מאחריות לתאונה.
-
אדגיש כי במקרה דנן, אחריותו של משרד החינוך אינה נובעת מחובתו לפקח על התלמידים באמצעות המורים שמועסקים על ידו. התובע שהיה בן 12.5 יצא לפי רשות המורה מהכיתה לשירותים. בנסיבות המקרה, שעה שהתובע יצא מהכיתה לשירותים לבדו ובשים לב לגילו, אין מקום להשגחה ופיקוח צמוד ואין לדעתי במקרה זה רשלנות מצד המורים.
-
מנהל מוסד חינוכי אחראי לקיום סדרי הבטיחות במוסד החינוכי. מאחריותו של מנהל מוסד חינוכי להתריע בפני הרשות המקומית על מפגעים. (ראו חוזר המנכ"ל סעיף 2.) מכח החובה הזו נובעת האחריות של משרד החינוך לתאונה. במקרה דנן, כאמור הדלת מושא התביעה היתה בחלקה מזכוכית מחוסמת ובחלקה האחר זכוכית רגילה . המנהל שהעיד ציין כי לא ידע לגבי סוג הזכוכית . הוא היה מנהל בבית הספר תקופה של ארבע שנים בלבד. לא הובאו פרטים מתי ומדוע דלת הזכוכית היתה בחלקה מחוסמת ובחלקה האחר לא. המנהל שהעיד לא וידא ולא ידע לפני התאונה אם הזכוכית היתה מחוסמת אם לאו. לא הובאו עדים להסביר מדוע הדלת היתה בחלקה מחוסמת ובחלקה לא, ומה מועד ההתקנה. לא הוכח על ידי משרד החינוך כי לא היה מודע לליקוי- שכן לא הובא עד רלבנטי להתקנה ובפרט לגבי ההתקנה החלקית של זכוכית מחוסמת בחלק מהדלת בלבד, מה שיכול ללמד על אפשרות שהיה תיקון או שינוי כלשהו בדלת.
-
אין לקבל את הטענה כי מדובר בליקוי שלא ניתן לגילוי. משרד החינוך אחראי להבטיח ולפקח על כך כי רמת הבטיחות בבית הספר תשמר ובכלל זה להבטיח כי בית הספר יהיה נקי מליקויי בטיחות, גם אם האחריות לתיקון ליקויים היא של הרשות המקומית.
-
לסיכום, אני קובעת כי שתי הנתבעות אחראיות לאירוע התאונה. שתי הנתבעות הפרו את חובת הזהירות כלפי התובע באופן שגרם לתאונה. שתי הנתבעות נהגו ברשלנות כלפי התובע ורשלנות זו גרמה לתאונה ונזקיו בגינה.
-
בחלוקת האחריות, אני סבורה כי החלוקה הנכונה במקרה זה ובשים לנסיבות, היא חלוקה לפיה משרד החינוך אחראי ב- 20% משרד החינוך והרשות המקומית אחראית ב - 80% . חלקה של הרשות המקומית הוא גבוה מחלקו של משרד החינוך בהיותה הבעלים של המבנה והאחראית על התחזוקה .
אשם תורם:
-
התובע היה קטין בעת התאונה והנטיה היא להימנע מהטלת אשם תורם על קטינים. יחד עם זאת, בנסיבות של אירוע התאונה אני סבורה כי יש מקום להטיל עליו אשם תורם. התובע אישר בעדותו כי הכיר את המקום היטב ואת מיקום הדלת- שכן כיתתו מוקמה באותה קומה. הוא רץ לכיוון הדלת והתנגש בה. בשים לב לנסיבות אלה מצד אחד, וגילו של התובע מצד שני (בן 12.5 בעת התאונה) , אני סבורה כי יש מקום להטיל אשם תורם, אך מדוד בשים לב לגילו. שיעור האשם התורם יעמוד על 10%.
גובה הנזק:
-
לאחר התאונה התובע פונה לבית החולים שם נבדק במיון ונמצא כי סובל מ-6 פצעים, במרפקים בזרוע וכפות הידיים. הוא טופל באמצעות תפירה וחבישה של הפצעים ושוחרר לביתו. מסקירת המסמכים הרפואיים לא רואים כי היה בהמשך טיפול בהקשר לצלקות. צורפו רק אישורי מחלה מרופא המשפחה.
-
לתובע נותרו צלקות מרובות בשתי הידיים. מומחה הנתבעת דר' שושני ציין בחוות דעתו קיומן של 10 צלקות שונות. שני המומחים מטעם הצדדים ציינו כי מדובר בצלקות בולטות ואכן כך התרשמתי ממראה הצלקות במהלך הדיון.
-
הצדדים לא חקרו את המומחים ובתיק לא מונה מומחה מטעם בית המשפט. לפיכך, אצא מנקודת הנחה כי נכותו הרפואית של התובע בגין אותן צלקות היא בשיעור 12.5% ממוצע הנכויות שקבעו שני המומחים.
-
ביחס להפחתת הנכות באמצעות טיפול, כטענת מומחה הנתבעות, הרי שאין לקבל זאת שכן הטענה נטענה באופן כללי. לא פורט לגבי מהות הטיפול הנטען. האם מדובר בטיפול אחד או טיפולים ממושכים, מה משך כל טיפול? האם הטיפול כרוך בסבל וכאב, מה עלות הטיפול והאם הטיפול מכוסה בסל הבריאות או שמא נדרש התובע להוציא את עלות הטיפול מכיסו. המומחה מטעם הנתבעות לא פירט בנושא בחוות הדעת. בהקשר זה התובע נשאל על טיפול אך ציין כי שאל בעניין ונמסר לו כי כל צלקת תעלה 5-6 אלפי שקלים.
-
כאב וסבל : לתובע צלקות רבות בחלקים נרחבים בשתי הידיים לרבות גם באזורים החשופים של הידיים. הצלקות בולטות לעין ומכוערות . מדובר בבחור צעיר, כיום בן 18. הפיצוי בגין כאב וסבל יעמוד על 60,000 ₪
-
הפסד השתכרות לעתיד: ככלל, וכשמדובר בקטינים , ההלכה היא לקבוע את הנכות התפקודית כשיעור הנכות הרפואית.(ראו ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן נגד עבד אל קאדר(7.9.2010). עם זאת, כשמדובר בנכות נמוכה ניתן לפסוק פיצוי גלובלי(רע"א 7798/18 פלונית נגד שושונה (22.11.2018)
-
התובע סיים תיכון, כיום הוא בן 18. הוא סיפר בחקירתו כי הוא עובד בעבודות מזדמנות ומתכנן להתגייס לצבא. מראה ידיו המצולקות של התובע יכול להרתיע ולגרום לאפשרות פגיעה מסוימת במציאת מקומות עבודה בעתיד. על כן, יש ליחס לצלקות של התובע משמעות תפקודית מסוימת אך בשיעור נמוך משמעותית מנכותו הרפואית . אין המקרה מתאים לחישוב אקטוארי. אני סבורה כי יש מקום לפצות את התובע בגין הפסד שכר לעתיד באופן גלובלי בסכום של 40,000 ₪ (כולל הפסדי הפנסיה ותנאים סוציאליים)
-
עזרה מהזולת: כפי שציינתי לעיל, לא נראה כי היה רצף טיפול לאחר המקרה שצריך עזרה מוגברת מהורי התובע. בגין עזרה מוגברת לתקופה הסמוכה לאירוע התאונה כאשר הידיים היו חבושות, אני פוסקת פיצוי בסך של 3000 ₪ . לעתיד ובשים לב לכך שמדובר בנכות פלסטית אין מקום לפיצוי.
-
הוצאות: לא צורפו קבלות שמראות כי נגרמו לתובע הוצאות בגין נסיעות לטיפולים וכפי שציינתי לעיל לא נראה כי טופל מלבד הביקור במיון ביום התאונה. על כן , ומאחר ומדובר בנזק מיוחד שיש להוכיח, אין מקום לפיצוי.
-
סה"כ גובה הנזק:
כאב וסבל60,000 ₪
הפסדי השתכרות ופנסיה 40,000 ₪
עזרה 3,000 ₪
סה"כ 103,000 ₪
לאחר ניכוי אשם תורם 10%: 92,700 ₪
סיכום:
-
אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע פיצוי בסך של 92,700 ₪. כמו כן ישלמו הנתבעות שכ"ט עו"ד בסך של 22,000 ₪ כולל וכן אגרה ששולמה עם פתיחת ההליך ועוד את שכ"ט המומחה מטעמו.
נתבעת 1 תשלם 80% ונתבעת 2 תשלם 20%
הסכומים ישולמו לתובע באמצעות בא כוחו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
ניתן היום, ח' כסלו תשפ"ו, 28 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.
