התובע סייע לתלמידים אחרים בהרמת שולחן פינג-פונג מבטון, שבשלב מסוים נשמט מידיהם ונפל על רגלו. עיריית באר שבע ורשת החינוך יתחלקו בתשלום הפיצוי
בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה כי עיריית באר שבע ורשת מוסדות החינוך "נשי אמי"ת" יפצו תלמיד לשעבר, שעל רגלו נפלה פלטת שולחן פינג פונג השוקלת קרוב לטון, במאות אלפי שקלים. לצד אשם תורם משמעותי שייחס לתובע, אשר הספיק בינתיים להיכלא בשל סחר בסמים, קבע השופט משה תדמור-ברנשטיין שהעירייה ורשת החינוך התרשלו בכך שלא קיבעו את השולחן הכבד לקרקע, מה שלבטח היה מונע את התאונה.
התובע, עבריין סמים מורשע בשנות העשרים לחייו שבילה כשנתיים בכלא, היה בתקופה הרלוונטית לתביעה תלמיד כיתה י' בן 15 באחד מבתי הספר של הרשת הנתבעת בבירת הנגב. ממסכת הראיות עלה שבמהלך הפוגה בין השיעורים התקבצו מספר תלמידים בחצר בית הספר כדי להרים שולחן פינג פונג במשקל 900 ק"ג, שהתהפך בזמן שניסו להזיזו. התובע, שהבחין בכך, נחלץ לעזרתם אלא שבשלב מסוים השולחן נשמט מידי הילדים ונפל בעוצמה על רגלו.
בעקבות התאונה נותרה לצעיר נכות צמיתה הכוללת, בין השאר, הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול וצלקות מכאיבות. בנוסף הוא נזקק לחמישה ניתוחים. בתביעה שהגיש לבית המשפט באוקטובר 2015 הוא טען שהעדר קיבוע שולחן הפינג-פונג לרצפה, לצד העדר השגחה מצד המורים בהפסקה, עולה כדי רשלנות ומצדיקה לחייב את העירייה, את משרד החינוך ואת רשת מוסדות החינוך בפיצויו.
מנגד טענו הנתבעות כי התנהגות קבוצת הילדים אליה הצטרף התובע הייתה בלתי צפויה, באופן שמנתק את הקשר הסיבתי בין התנהלותן לבין התרחשות התאונה. העירייה ורשת החינוך אף טענו כי הלכה למעשה, לא היה צורך בטיחותי בקיבוע השולחן לקרקע. עוד נטען כי חובת הפיקוח של מורה תורן בחצר מוגבלת להפסקות, ואינה חלה לגבי זמן מעבר בין השיעורים או במהלך השיעורים עצמם – כפי שקרה כאן.
שובבות תלמידים היא בגדר הצפוי
השופט תדמור-ברנשטיין חלק על טענת ההגנה לפיה לא ניתן היה לצפות את התאונה. הוא כתב שהתנהגות מסוכנת מצד תלמידי בית ספר, במיוחד כשנעשית בקבוצה, הינה בגדר הצפוי, וגם פסיקת בתי המשפט מדברת על הסיכון הידוע מראש לגבי התנהלות ילדים.
השופט הדגיש כי סיכון שמשלב את אופי הפעילות הלא צפוי של התובע וחבריו, משקלו החריג של שולחן הפינג פונג והעדר הפיקוח בשעות הלימודים, הינו סיכון בלתי סביר המקים לעירייה ולרשת החינוך חובת זהירות קונקרטית, אשר הופרה בנסיבות העניין באי-קיבוע השולחן לקרקע.
לדברי השופט, ניסיון הרמת השולחן וכפועל יוצא מכך גם התאונה היו בסבירות גבוהה נמנעים אילו השולחן היה מקובע בברגים לרצפה או שמורה תורן היה נוכח במקום עד תום הפסקת המעבר.
לצד זאת הוא קבע שחוסר הזהירות של התובע בהצטרפו לניסיון הרמת השולחן, מה שהוביל בסופו של דבר לפציעתו, מצדיק להשית עליו אשם תורם משמעותי בשיעור 40%.
השופט סיכם כי הוכחה רשלנות מצד העירייה ורשת החינוך, וכי בנסיבות העניין אין לייחס גם לנתבע השלישי – משרד החינוך – רשלנות כלשהי. לאחר ניכוי אשם תורם וקצבאות ביטוח לאומי שהתקבלו עקב התאונה, העמיד השופט את הפיצוי על 615 אלף שקל, בחלוקה של 65% לרשת החינוך ו-35% לעירייה.
בנוסף נפסקו לטובת התובע שכ"ט עו"ד בסך 143,910 שקל, והוצאות משפט.
- ב"כ התובעים: עו"ד א. אלויה
- ב"כ העירייה: עו"ד י. ראובינוף
- ב"כ משרד החינוך: עו"ד ד. וייסגלס
- ב"כ רשת החינוך: עו"ד שיראל סלע
עו"ד ישראל זר אביב
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין