חברה העוסקת בתחום החקלאות טענה כי עובד זר שלה מכר סמים לעובדים אחרים ואחר כך נעלם. אלא שהשופט לא האמין לגרסתה, והעדיף את גרסתו של העובד, שטען כי פוטר בלי פיצויים.
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב הורה לחברת "דנציגר משק פרחים 'דן'", העוסקת בחקלאות ושיבוח פרחים, לשלם כ-52,000 שקל לעובד מתאילנד שהעסיקה במשך כארבע שנים בהן לא שילמה לו את מלוא הזכויות הסוציאליות.
החברה-הנתבעת טענה כי התובע מכר סמים לעובדים ולאחר מכן נטש ונעלם תוך שהוא נשאר בארץ ו"תופס" לה היתר עבודה, אך השופט תומר סילורה קיבל את גרסת התובע שלפיה פוטר ולאחר מכן סירב להצעת החברה לשלם לו 10,000 שקל עבור זכויותיו.
התובע עבד ב-"דנציגר" מ-2011 עד אוקטובר 2015, אז לטענתו פוטר. התובע, שלדבריו היה עובד מסור ואחראי, טען כי שבוע לפני פיטוריו נקרא לשיחה שבה הודיעו לו על סיום עבודתו. באותה שיחה, כך סיפר, הוצע לו סכום של 7,000 שקל – ובהמשך ההצעה הוגדלה ל-10,000 שקל – עבור מלוא זכויותיו הסוציאליות.
לטענתו, הוא בחר שלא לעזוב את הארץ בטרם יקבל את זכויותיו, ובהן דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, דמי הבראה ותשלום בגין חיסכון פנסיוני.
מנגד, הנתבעת הציגה גרסה שונה לגמרי. טענתה הייתה כי התובע זומן לשימוע לאחר שנצפה מוכר סמים לעובדים אחרים. בשימוע – כך לגרסת הנתבעת – הוא אמר שאינו מעוניין להמשיך לעבוד, וביקש כרטיסי טיסה לתאילנד.
בהמשך, כך נטען, התובע לא התייצב לטיסה שנרכשה עבורו, ולכן זומן לפגישה עם מנכ"ל הנתבעת, בה חזר והדגיש את רצונו לסיים את עבודתו ולשוב לתאילנד.
הנתבעת אף הגישה תביעה נגדית, בטענה שעזיבתו הפתאומית של התובע (את העבודה) וכן הישארותו בארץ, גרמו לה נזקים כלכליים בסך של כ-41,000 שקל, מאחר שהיא לא יכלה לגייס עובד אחר לפני שהתובע יעזוב את הארץ.
לא הביאה ראיות
על התובע ציין השופט סילורה כי "עיון בתצהיר עדותו ובחקירה אותה עבר מלמדת על מתן עדות שלמה וקוהרנטית, ואנו נותנים אמון בעדותו". בהקשר זה השופט ציין כי הנתבעת לא הביאה לעדות את שני אנשיה שהיו בפגישה עם התובע, ושהיו יכולים לסתור את גרסתו.
כמו כן, השופט הזכיר שלפי גרסת הנתבעת, התובע זומן לשימוע מאחר שנצפה מוכר סמים. "זימון עובד לשימוע, מלמד על רצון המעסיק לסיים את העסקתו, ולכן, גם אם נקבל את עמדת הנתבעת לפיה התובע הסכים לסיום העסקתו במהלך ישיבת השימוע, עדיין זכאי התובע לגישתנו לפיצויי פיטורים", הסביר.
בנוסף לכך, השופט העיר כי הנתבעת לא הביאה כל ראייה חיצונית התומכת בטענותיה – לא תלונה למשטרה בגין מכירת סמים, או עדות כלשהי על התנהגות לא הולמת של התובע, ואפילו לא תיעוד כלשהו של ישיבת שימוע.
ביחס לזכויות נוספות, השופט הזכיר שבהתאם לצו ההרחבה בענף החקלאות, התובע זכאי להפרשות לפנסיה בשיעור של 6% לחודש.
בהמשך דחה השופט את התביעה הנגדית וציין כי הנתבעת לא הוכיחה שנגרם לה נזק כלשהו בגין תפיסת היתר העבודה על ידי התובע. בתוך כך נדחתה הטענה כי הנתבעת זכאית לפיצויים בגין "הפרת חובת נאמנות". השופט כתב כי "דווקא הנתבעת היא זו שלא שילמה לתובע את מלוא זכויותיו הקוגנטיות (שכר אחרון, הפרשי הבראה, פנסיה)".
לאחר שחישב את הזכויות השונות המגיעות לתובע, השופט הורה לנתבעת לשלם לו כ-42,000 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
עו"ד יצחק טיבי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין