שיניים נעקרו ללא הצדקה – המטופלת תפוצה בכ-130 אלף שקל

מטופלת שעברה שיקום פה נזקקת לטיפול מתקן בעקבות שתלים שהותקנו באופן לקוי. נקבע כי שתי שיניים נעקרו ללא הצדקה רפואית, אך נדחתה טענת התובעת שהטיפול כולו היה מיותר 

השופטת אידית קליימן-בלק מבית משפט השלום בבת-ים פסקה לאחרונה כ-130 אלף שקל למטופלת בעקבות ליקויים בטיפול שיקום שיניים שעברה. בין היתר נקבע כי שתיים משיניה נעקרו ללא הצדקה רפואית מספקת, וכי היא זקוקה לטיפול מתקן הכולל החלפת גשר חרסינה. עם זאת, השופטת דחתה את טענתה כי לא נזקקה לטיפול הנרחב וכי לא נתנה לו הסכמה מדעת.

 לפני כעשור עברה התובעת (58) טיפול שיקום מורכב בלסת התחתונה, במרפאה בבעלות הנתבע 1. הנתבע 2 הוא הרופא שביצע את השתלים. לטענתה פנתה בשל בעיה פשוטה, של שבר בכותרת אחת השיניים, אלא שהנתבעים אבחנו את מצבה באופן רשלני, תוך שהמליצו על עקירת תשע שיניים בריאות והחדרת שתלים במקומן.

בתביעה שהגישה נטען כי הוטעתה לחשוב שהעקירה הכרחית לקבלת מראה אסתטי, והוחתמה על טופס ההסכמה בעודה יושבת על כיסא הטיפולים בחרדה עמוקה ותחת השפעת הרדמה מקומית. התובעת טענה גם לליקויים בגשר ובכתרים שהותקנו בפיה, ובהם הפרעה ללעיסה ומרווחים שבהם נלכד מזון ונוצר ריח רע. עוד סיפרה על "אירוע חמור שבו סייעת המרפאה ניסתה לבצע בה טיפול אסור". את דרישתה הכספית העמידה על כ-400 אלף שקל.

לעומתה טענו הרופאים כי פעלו בהתאם לסטנדרט המקובל, וכי אובדן חלק מהשתלים נבע מדלקת מקומית כתוצאה מהיגיינה אוראלית לקויה. מומחה בית המשפט מצא, בין היתר, ליקוי בהתאמת חלקי גשר החרסינה, שגרם לאי-נוחות ולהצטברות רובד חיידקי והצריך את החלפת הגשר כולו. הוא העריך את עלות הטיפול המתקן ב-71 אלף שקל, מתוכם 49 אלף שקל להחלפת הגשר. בעל המרפאה התנגד לחיובו בסכום זה שכן לטענתו, מאז התקנת הגשר חלפו תשע שנים, ולכן ממילא הגיע לסוף חייו ונדרשה החלפתו.

ידעה לקראת מה היא הולכת

אבל השופטת  קליימן-בלק דחתה את טענת בעל המרפאה בעניין הגשר. היא הסבירה שהטענה אינה נתמכת בראיות, וכי אפילו המומחה מטעם בעל המרפאה העריך את אורך החיים המקובל של כתרים ומבנים בעשר שנים לפחות. עוד ציינה כי הנתבעים לא זימנו לחקירה את מומחה בית המשפט, שהסביר מדוע נדרשת החלפת הגשר למרות השנים שחלפו מהתקנתו.

השופטת אימצה את קביעות מומחה בית המשפט, לרבות הצורך בהחלפת הגשר. המומחה מצא גם כי שתיים משיניה של התובעת נעקרו ללא הצדקה רפואית מספקת, וכי חלק מהשתלים הותקנו בצפיפות-יתר וברשלנות שהובילה לאובדנם.

לצד זאת התרשמה השופטת כי המטופלת הפריזה בתיאור הרשלנות ובדרישתה הכספית כפועל יוצא. נכתב שהיא "ניסתה לגמד את חומרת המצב הדנטלי של פיה, שהיה בכי רע, עמו הגיעה מלכתחילה למרפאת הנתבעים", ואת גודל הטיפול הנדרש נוכח מצבן העגום של השיניים שעוד נותרו בפיה.

את גרסת התובעת כי באה אך ורק במטרה לקבל טיפול קוסמטי, ללא צורך בעקירות ובשתלים, כינתה השופטת "מיתממת וחוטאת לאמת בלשון המעטה". צוין שבחקירתה הנגדית הודתה המטופלת כי בפועל, ישב עמה בעל המרפאה זמן רב - יותר משעה - והסביר לה בפרוטרוט על הטיפול ומהלכו. "עולה כי התובעת ידעה גם ידעה היטב לקראת מה הולכת, ונתנה הסכמתה מדעת לקבלת הטיפול", נקבע.

בסופו של דבר חויבו שני הרופאים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 106 אלף שקל עבור הטיפול המתקן, הוצאות נסיעה וכאב וסבל. בתוספת שכר טרחת עו"ד ומע"מ מגיע הסכום לכ-131 אלף שקל. בחלוקה הפנימית בין הרופאים הוטלו 70% מהחיוב על בעל המרפאה ו-30% על הרופא שביצע את השתלים.

• ב"כ התובעת: עו"ד ד"ר דוד שרים ואח'
• ב"כ הנתבע 1: עו"ד ליאור פרי ואח'
• ב"כ הנתבעים 2-3: עו"ד עטרה מירב-ברגר ואח'

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.