בגלל הפרטה: הלב הפועם של הקיבוץ נותר מאחור | דעה

תהליכי ההפרטה ושיוך הקרקעות בקיבוצים השונים יצרו מציאות חדשה, אך דווקא התשתיות הוותיקות ב"מחנה הישן" מעלות שאלות של אחריות, שוויון וניהול תקין

בשנים האחרונות משלימים קיבוצים רבים תהליכי הפרטה ושיוך קרקעות, המהווים את אחד השינויים המשמעותיים ביותר שידעה ההתיישבות השיתופית. לצד הרחבות למגורים, פיתוח אזורי תעסוקה ושיתופי פעולה עם יזמים, נוצרה מציאות חדשה שבה הקרקע הפכה גם למשאב כלכלי בעל ערך רב. אלא שבצל תנופת הפיתוח, נדמה כי חלק אחד בקיבוץ נותר מאחור – המחנה הישן.

זהו לבו הפועם וההיסטורי של הקיבוץ, שבו החלה דרכה של הקהילה לפני עשרות שנים. דווקא שם מצויות כיום תשתיות מים, ביוב, חשמל, תקשורת, כבישים ומערכות נוספות שהתיישנו ודורשות שיקום מקיף בעלויות של מיליוני ולעיתים עשרות מיליוני שקלים. אלא שבעוד הפיתוח החדש נהנה ממודלים עסקיים המאפשרים את מימונו, המחנה הישן נותר פעמים רבות ללא פתרון כלכלי בר-יישום.

השאלות המשפטיות שצצות

הליכי ההפרטה שינו את מערכת היחסים בין הקיבוץ לבין חבריו. אם בעבר האחריות לנכסים ולתשתיות הייתה חלק בלתי נפרד מהמודל השיתופי, הרי שכיום המציאות מורכבת הרבה יותר. לצד זכויות קנייניות שהוענקו לחברי הקיבוץ במסגרת שיוך הקרקעות, ממשיכה האגודה השיתופית לשאת באחריות לניהול הנכסים המשותפים ולקבלת החלטות הנוגעות לעתיד היישוב.

דווקא משום כך, השאלה כיצד מוקצים המשאבים וכיצד נקבע סדר העדיפויות הופכת לשאלה משפטית לכל דבר. האם נכון להפנות את עיקר ההשקעות לפיתוח אזורים חדשים בלבד? כיצד מאזנים בין צורכי הצמיחה של הקיבוץ לבין מחויבותו כלפי חבריו הוותיקים? והאם ניתן להתעלם מהמחנה הישן רק משום שאין לו כיום מודל מימון יעיל?

אלו אינן שאלות של מדיניות בלבד, אלא כאלו הנוגעות לחובות ההגינות, השוויון והממשל התאגידי התקין של הנהלת הקיבוץ כלפי כלל חבריו.

יש מענה לאתגר

לאחר לימוד מעמיק של האתגרים העומדים בפני הקיבוצים המתחדשים, הולכת ומתחדדת ההבנה כי שיקום המחנה הישן אינו יכול להסתכם בעוד פרויקט תשתיות. הוא מחייב תפיסה רחבה יותר, המשלבת פתרונות משפטיים, כלכליים וקהילתיים כאחד.

במקום לראות בפיתוח החדש ובמחנה הישן שני עולמות נפרדים, ניתן לבנות מנגנונים שיחברו ביניהם, כך שההשבחה הכלכלית של היישוב תסייע גם בחידוש התשתיות שעליהן נשען הקיבוץ במשך עשרות שנים. גישה זו מחייבת חשיבה יצירתית, שיתופי פעולה חדשים ומודלים עסקיים המאזנים בין צורכי הפיתוח לבין האחריות כלפי הקהילה.

מתוך ההבנה שהמחנה הישן מציב אתגר שאינו רק הנדסי אלא גם משפטי, כלכלי וקהילתי, הולכות ומתפתחות בשנים האחרונות יוזמות המבקשות להציע מודלים חדשים להתמודדות עם הסוגיה. "ח.ל.י." הוא מיזם כזה שהוקם במטרה לסייע לקיבוצים לגבש מתווה כולל לשיקום תשתיות המחנה הישן, באופן שיאפשר לבצע את הפרויקטים בעלויות שהקיבוץ וחבריו יוכלו לשאת בהן.

הרעיון העומד בבסיס הגישה הוא שהתחדשות אמיתית אינה מסתכמת בהקמת שכונות חדשות, אלא מחייבת גם השקעה בלב הוותיק של הקהילה. עתיד הקיבוצים לא יימדד רק במספר יחידות הדיור שייבנו או בהיקף הקרקעות שיושבחו, אלא גם ביכולת לשמר את הלב הוותיק של היישוב. המחנה הישן אינו נטל שיש להשלים איתו, אלא הזדמנות להוכיח שהתחדשות אמיתית אינה מסתכמת בבנייה חדשה – אלא גם במחויבות משפטית, ערכית וקהילתית למקום שבו הכול התחיל.

• עו"ד אהרון שוורץ נמנה על צוות המיזם לניהול יזמות ("ח.ל.י."). בבעלותו משרד עורכי דין המעניק, בין היתר, ליווי וייעוץ למיזמים בשלבי הקמה וראשית פעילותם, תוך חיבור בין היבטים משפטיים, עסקיים ומימוניים, זאת במטרה לבנות תשתית משפטית וכלכלית יציבה לצמיחה ארוכת טווח.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.