בתביעה שהגישה האישה ב-2014 היא ביקשה שבית המשפט יצהיר שהיא הבעלים של חצי מהדירות שירש בעלה, בטענה שסייעה רבות בטיפול בהן ובהשבחתן. השופט פסק כי על אף שהדירות עצמן שייכות לבעל, האישה זכאית למחצית משווי ההשבחה.
בני הזוג נישאו ב-2001. האישה הייתה אז בת 19 בלבד וצעירה בכ-21 שנה מבעלה. במהלך השנים נולדו להם שלושה ילדים. בדצמבר 2014 היא עזבה את הדירה השכורה בה גרו ולמחרת הגישה תביעה לבית המשפט למשפחה בתל אביב.
לייעוץ בתחום:
עורך דין משפחה
היא סיפרה כי החליטה להיפרד מבעלה מכיוון שהיה שתלטן ונהג להעליב אותה, לצעוק עליה ולפגוע בה.
לדבריה, על אף העובדה שבעלה מפיק בהכשרתו, הוא לא עבד אלא השכיר נכסים רבים שקיבל בירושה וזה היה מקור פרנסתם.
היא הוסיפה כי מדובר בכ-13 נכסים שהטיפול בהם דרש עבודה "במשרה מלאה" מצד שניהם. היא הדגישה כי סייעה לבעלה רבות בשיפוץ הדירות, בקניית בריהוט, במציאת שוכרים ועוד.
האישה ציינה עוד כי במהלך הנישואין הם השקיעו סכומי כסף רבים בשיפוץ הנכסים, מה שדרש מהם לעתים לצמצם את רמת החיים ובאחת הפעמים הם אף נדרשו לפנות את דירתם כי לא עמדו בתשלומי שכר הדירה.
עוד לדבריה, היא העלתה בפני בעלה את האפשרות שתעבוד מחוץ לבית אך הוא אמר לה שהוא זקוק לעזרתה בטיפול בנכסים וכי אין צורך שתעבוד כי הם "מסודרים".
לטענת האישה, היקף הרכוש של בעלה עומד על עשרות מיליוני שקלים והוא מקבל מהשכרת הדירות כ-35,000 שקל בחודש. היא הוסיפה כי הם חיו ב"משטר של שיתוף מלא תוך ערבוב כלל נכסיהם, מתוך כוונה ברורה כי מדובר בנכסים השייכים לשני בני הזוג". בנסיבות אלה האישה ביקשה שבית המשפט יצהיר כי היא הבעלים של חצי מהרכוש.
הבעל טען מנגד כי לכל אורך הנישואין הם שמרו על הפרדת רכוש מוחלטת ולא היה להם אפילו חשבון בנק משותף. לדבריו, אין לאישה כל חלק בירושות שקיבל מבני משפחתו במהלך השנים והיא ידעה כי מדובר ברכוש שלו בלבד. הוא ציין כי האישה סירבה לעזור לו בניהול הנכסים ולא הייתה מעורבת בטיפול בהם כלל. הוא הוסיף כי הנכסים לא הושבחו במהלך השנים ועלות תיקונים שביצעו השוכרים בדירות הופחתה משכר הדירה ששילמו.
"נכס משותף"
סגן הנשיא נפתלי שילה הבהיר כי לפי חוק יחסי ממון נכסים שהתקבלו בירושה לא נכללים באיזון המשאבים (חלוקת הרכוש). על אף האמור, ניתן להוכיח כוונת שיתוף בנכס ספציפי אולם התובעת לא הביאה ראיה כלשהי לכך שבעלה אמר לה שהיא שותפה בנכסיו.
יחד עם זאת, היא כן הצליחה להוכיח כי חלק מנכסי הירושה הושבחו במהלך השנים וכי היה לה חלק לא מבוטל בפעולות ההשבחה.
השופט התרשם כי במהלך החיים המשותפים המשפחה התקיימה מכספי השכירות והאישה סייעה לבעלה בניהול ושיפוץ הדירות. הוא גם קיבל את גרסת התובעת כי שיפוץ הנכסים נעשה מכספי שכר הדירה, מה שחייב את המשפחה להצטמצם ברמת המחיה היומיומית.
לדבריו, האישה עבדה ב"עסק" המשפחתי של השכרת הדירות ולפיכך יש לראות בשווי השבחת הנכסים "נכס משותף" שהיא זכאית לחצי ממנו.
השופט מינה שמאי שיעריך את שווי ההשבחה וציין כי לאחר קבלת חוות דעתו הצדדים יוכלו להפנות אליו שאלות ולחקור אותו.
השופט קבע כי שאלת ההוצאות תידון בסיום ההליך הרכושי.
- ב"כ התובעים: עו"ד גלעד בניאל
- ב"כ הנתבע: עו"ד ישראל ענדען
* עורך דין ומגשר זהר מימוני עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין