תבעה גירושין מבעלה: "הוציא זרע לבטלה"

האישה סיפרה בבית הדין שבעלה נמנע מקיום יחסי מין מלאים כי לא רצה ילדים. הרבנים חייבו אותו להתגרש ולשלם כתובה מלאה

גבר שנמנע מלקיים יחסים מלאים עם אשתו, במטרה שלא להביא ילדים לעולם מעבר לבנם היחיד, חויב להתגרש ממנה ולשלם לה כתובה מלאה. דייני בית הדין הרבני בפתח תקווה - הרב אברהם מייזלס (אב"ד), הרב בנימין לסרי והרב נחמיה נשר - קבעו שעל מנת לחסוך סבל מהאישה "החפצה להיות אם הבנים", עליהם להיפרד מיידית.

התובעת והנתבע התחתנו ביוני 2020. במעמד החופה חתם הבעל על כתובה בסך 72 אלף שקל. לאחר מספר חודשי נישואים נולד במזל טוב בנם היחיד. השניים לא זכו לחבוק צאצא נוסף, לטענת האישה בשל חוסר רצון בעלה בהבאת ילדים נוספים לעולם.

היא סיפרה בבית הדין כי לאחר שהוציאה את ההתקן התוך רחמי, בעלה מנע ממנה יחסי אישות. לדבריה בשלב מסוים אומנם הסכים לחזור ולקיים עימה יחסים אך הקפיד לשפוך את זרעו מחוץ לגופה. זאת לטענתה, במטרה להימנע מהבאת ילד נוסף לעולם.

לטענת התובעת, המשתוקקת לילדים נוספים, התנהלות זו ציערה והשפילה אותה. היא הדגישה שאין מדובר בסירוב זמני או חולף, אלא בתפיסת עולם מהותית בה מחזיק בעלה, הרואה בילדים מטרד ועול כספי מיותר. בנסיבות אלה היא עתרה לחייב אותו להתגרש ולשלם לה כתובה.

הבעל, מצדו, התנגד לגירושין וביקש שלום בית. לדבריו הוא אוהב את אשתו ומעוניין בשיקום היחסים, עד כדי כך שמסכים "כעת" להבאת ילד נוסף לעולם, כרצונה. לצד זאת טען שעל-פי ההלכה אישה אינה מצווה בפריה ורביה, וכי לצורך העניין המוזכר בגמרא של "בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה" (="אני זקוקה לילד כדי שלעת זקנותי אוכל להישען עליו, ועם פטירתי הוא ידאג לקבורתי"), די בילד אחד.

"דפוס נישואין שנועד לכישלון"

אלא שבית הדין דחה, פה אחד, את בקשת הבעל לשלום הבית. הדיינים התרשמו שחרף הצהרתו, הוא אינו מעוניין - ואף אינו בשל - להבאת ילדים נוספים, ומשכך אין מנוס מלחייב את הצדדים בגירושין. "גם אם נקבל טענת הבעל שדי לה בילד אחד לעניין 'חוטרא לידא ומרא לקבורה'", נכתב, "על כל פנים ברור כי אי-רצון הבעל בילדים נוספים הביאו להיות מורד מתשמיש כדרך כל הארץ".

עילות גירושין אפשריות נוספות שהובאו במסגרת פסק הדין, היו מניעת סיוע של האישה במצוות "פרו ורבו", שלדעת חלק מהפוסקים מהווה מצווה בפני עצמה. גם הגדרת האישה כמצווה לכל הפחות מדרבנן (להבדיל מדאורייתא) על מצוות הבאת ילדים לעולם, אליבא דפוסקים אחרים, עשויה, לדברי הדיינים, להקים לתובעת - אשר בעלה מונע ממנה מלקיימה - עילת גירושין.

לבסוף הובא הפסוק בספר ישעיה "לא תוהו בראה לשבת יצרה" - פירוש, שה' לא ברא את העולם בשביל שיהיה שומם, אלא על מנת שיהיה מיושב בבני אדם - כמקור לשותפות האישה במצווה היסודית, שלדברי הדיינים מהווה "מצווה חשובה עד מאד, היכולה לשמש כעילה לתביעת גט גם מצד האישה".

התרשמות הדיינים הייתה שהבעל אומנם מעוניין באשתו, אך לא בהבאת ילדים "אלא למילוי צרכיו האישיים, מה שמוכיח שהוא משולל הבנה ורגש למהותם של חיי הנישואין, והוא אינו מבין שדפוס נישואין שכזה - המונע במכוון מהאישה להביא ילדים - אין לו עמידות והוא נועד לכישלון".

לכן, "כדי למנוע סבל מהבעל להיות אבא למספר ילדים, ולמנוע סבל מהאישה החפצה להיות 'אם הבנים'", קבעו הדיינים שעליהם להתגרש לאלתר, תוך חיוב הבעל במלוא כתובת אשתו - 72 אלף שקל.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.