סתירות רבות בעדותה של האישה, לרבות בלבול ושכחה, הביאו את שופט בית משפט השלום בתל אביב, ד"ר שאול אבינור, לזכות את בעלה מחמת הספק מעבירות תקיפה, חבלה ואיומים.
האישה הגישה נגד בעלה שלוש תלונות על אלימות בשנים 2012-2015. בנובמבר 2015 התביעה המשטרתית הגישה נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות תקיפה, גרימת חבלה של ממש ואיומים.
לפי האישום הראשון הבעל גרר את האישה לחדר המדרגות בבניין מגוריהם, תוך כדי שהיא מניקה את בתם, ונעל אותה מחוץ לדירה למשך חצי שעה. לפי האישום השני הוא זרק עליה נעל, בעט בה, גרם לחבלה בכף רגלה ושוב נעל אותה מחוץ לדירתם. באישום השלישי נטען שהוא קילל ודחף אותה, איים ש"ייקח לה את הילדים" ואף עיקם את ידה השמאלית.
במועד הדיונים בבית המשפט בני הזוג החלו בהליך גירושין.
הבעל הכחיש את האישומים אך לא את מסגרת האירועים עצמם. הוא הודה שבכל הפעמים המתוארות בכתב האישום התקיים בינו ובין אשתו "ויכוח מילולי" שלדבריו האישה "תמיד התחילה". הוא טען שהיא חמת מזג וכי במועד האישום השני היא זו שבעטה בו, ועל מנת להדוף אותה, בעט בה בחזרה והיא קיבלה מכה מהספה.
לגבי האישום השלישי הבעל הודה שקילל את אשתו, משום ש"היא התחילה", אך הכחיש שנהג באלימות או עיקם את ידה.
תיעוד רפואי סותר
מהתיעוד הרפואי של האירוע הראשון עלה שהייתה "רק מעט רגישות ביד שמאל ושבר באחת הציפורניים", אשר לשיטתו של השופט אבינור אינה מצביעה על "יותר מאשר פגיעות מינוריות במתלוננת, ואין בו [בתיעוד] כדי לסתור את גרסת הנאשם".
כמו כן, עדותה של האישה לא השתלבה עם התיעוד הרפואי. כך למשל, בעוד היא טענה שלא יכלה ללכת בעקבות חוזק הבעיטה ברגלה, בתיעוד הרפואי נכתב כי היא "מתהלכת" ויש "נפיחות בכף הרגל".
עדות בעייתית נוספת הייתה זו שמסר אחיה במשטרה. האישה טענה כי האח הגיע לדירתה ולקח אותה לבית החולים, אולם אחיה העיד כי היא הגיעה באופן עצמאי לבית ההורים ורק משם הם נסעו לבית החולים ביחד.
בעדותו בבית המשפט האח אמנם ניסה "להציל" את המצב ומסר שבאחת הפעמים אכן הגיע לדירת אחותו, ומפאת חלוף הזמן לא זכר זאת ולכן התבלבל במשטרה, אך את השופט זה לא שכנע.
הסתירות העמוקות והיעדר הראיות מצד המדינה הותירו בו דווקא את הרושם כי האישה הגזימה בתיאוריה, ולא נחה דעתו כי המעשים בהם הואשם הבעל אכן בוצעו על ידו.
בא כוח המדינה טען כי אילו הייתה האישה רוצה להעליל על בעלה, היא הייתה מספרת על מעשים קיצוניים יותר, אך השופט אבינור דחה טענות אלו והדגיש כי גם בעבירות מינוריות יש להיזהר שלא להרשיע נאשמים ללא הראיות הנדרשות.
למרות תשומת ליבו של השופט לכך שהבעל "הפריז בהקטנת חלקו באירועים" והיתמם ביחס אליהם, הוא חזר והבהיר שאין בהפרזה והיתממות כדי להוות תחליף לראיות מרשיעות.
בנסיבות אלו השופט זיכה את הבעל מחמת הספק.
- ב"כ המדינה: עו"ד יהונתן גנץ
- ב"כ הנאשם: עו"ד פלילי משה מורגנשטרן
עו"ד אלי חביב
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.