תבעה בעלות בנכס. הפרוד: "אם הייתי יודע לא הייתי מביא עמה ילדים"

קרקע חקלאית בחדרה נקנתה מחסכונות של האישה ונרשמה על שמה, אך ביהמ"ש למשפחה קבע כי העובדה שהכסף עבר דרך חשבון משותף מעידה על כוונת שיתוף. המחוזי אישר את הקביעה 

גבר יירשם כבעלים של חצי מקרקע שנרכשה על ידי אשתו לשעבר ונרשמה על שמה. כך אישר לאחרונה בית המשפט המחוזי בלוד כשדחה את ערעור האישה על פסק דין שהורה זאת. סגנית הנשיאה ורדה פלאוט והשופט צבי ויצמן קבעו שהקרקע נרכשה מכספים שהופקדו לחשבון המשותף, ומכאן שנוצרה לגביה כוונת שיתוף. לעומתם סברה השופטת יעל מושקוביץ, בדעת מיעוט, שיש לחלק את הבעלות בקרקע באופן לא שוויוני לטובת האישה.

הצדדים נישאו זה לזו ב-2011 והביאו לעולם שלושה ילדים, כולם קטינים. במהלך נישואיהם נרכשה הקרקע מושא ההליכים תמורת 209,000 שקל. מקורות מימון הרכישה היו חסכונות שצברה האישה טרם נישואיה. הם נשברו והופקדו לחשבון המשותף של הצדדים, ומשם הועברו למוכרי הקרקע. כשנתיים לאחר מכן לקחו הצדדים הלוואה כדי לממן את היטל ההשבחה שעמד על 43,000 שקל.

בשלב מסוים יחסי הצדדים עלו על שרטון והם נפרדו. כחלק מהליכי הגירושים קבע בית המשפט למשפחה כי הקרקע שייכת לצדדים שווה בשווה. בית המשפט הדגיש כי העובדה שחסכונות האישה "שכבו" בחשבון המשותף זמן קצר בלבד טרם נמשכו לטובת הרכישה, לא שוללת את חלקו של הבעל בקרקע, ובפועל בני הזוג ראו בה נכס משותף. מכאן הערעור שהוגש למחוזי ביולי אשתקד.

לטענת האישה, הקרקע נרכשה מכספים שאמה וסבתה חסכו לטובתה מאז הולדתה. כספים אלה הועברו לחשבון המשותף כ"תחנת מעבר" בלבד באופן שאינו יוצר לגביהם כוונת שיתוף.

מנגד טען הבעל שהקרקע נרכשה במהלך הנישואין ומכספים מהחשבון המשותף, כך שיש לראותה כמשותפת. הוא הוסיף שתשלום היטל ההשבחה מכספים משותפים מעיד כאלף עדים על כוונת שיתוף. עוד טען הבעל שמעולם לא נאמר לו שהקרקע הינה של המערערת בלבד ואילו היה יודע – לא היה מביא עמה לעולם שני ילדים נוספים.

מאיפה תשיג 900,000 שקל?

השופטת פלאוט קבעה שאין להתערב בפסיקת בית המשפט למשפחה. היא ציינה כי השופטת שם האמינה לזעקת הבעל לפיה היה נמנע מהבאת ילדים נוספים עם האישה לו היה יודע שישנה הפרדה רכושית בנוגע לקרקע.

"אם אין די בכך", הוסיפה השופטת, "אין מחלוקת כי נלקחה הלוואה משותפת ע"ס 60,000 שקל אשר שימשה, או למצער רובה שימש, לתשלום היטל ההשבחה החל על הנכס, ודומה כי די בכך בלבד כדי ליצור שיתוף בנכס".

השופטת הדגישה כי מדובר בקרקע לא בנויה, ומכאן שיש לתהות כיצד התכוונה האישה לממן את עלויות בניית הבית בסך כ-900,000 שקל נוספים ללא עזרת הבעל. תהייה נוספת שהעלה השופט ויצמן הייתה מדוע חסכונות האישה הופקדו דווקא לחשבון המשותף ולא לחשבון ייעודי אחר.

המסקנה הנובעת מכך, לדברי השופטים, היא שהצדדים ראו את רכישת המקרקעין כעניין משותף, ומכאן שהיא שייכת לשניהם שווה בשווה.

לעומתם, השופטת מושקוביץ סברה בדעת מיעוט כי אין חשיבות להפקדת החסכונות בחשבון המשותף, אשר נעשתה כפי הנראה בלית ברירה. היא קבעה שמימון הרכישה באמצעות כספי האישה ורישום הקרקע על-שמה בלבד מצד אחד, והשתתפות הבעל בתשלום היטל ההשבחה מהצד השני, מצדיקים לאזן את הקרקע באופן לא שוויוני ביניהם, בחלוקה של 70%-30% לטובת האישה.

אלא שעמדתה כאמור לא התקבלה, והקרקע תחולק בין הצדדים באופן שוויוני.

• באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין