תבע להפחית את המזונות כי גרושתו חיה עם בן זוג – ונדחה על הסף

האיש טען שבהסכם הגירושין נקבע שהמזונות יופחתו אם האישה תינשא מחדש, מה שכולל גם זוגיות כידועה בציבור. בית המשפט קבע שהתביעה התיישנה ובכל מקרה חסרת סיכוי.

השופט פליקס גורודצקי קיבל לאחרונה בקשה של אישה לסילוק על הסף של תביעת בעלה לשעבר להפחתת המזונות. האיש ביקש להפחית רטרואקטיבית את סכום המזונות ששילם עבור בנם המשותף (כיום בן 24) בשל סעיף בהסכם הגירושין. השופט קבע שהתביעה התיישנה וחסרת בסיס גם לגופו של עניין.   

האיש הגיש תביעה לאכיפת הסכם הגירושין בין בני הזוג משנת 1996. בהסכם הוא התחייב לשלם לאישה מזונות עבור בנם המשותף בסכום של 1,200 שקל לחודש, עד הגיעו לגיל 18. עוד נקבע כי אם האישה תינשא בשנית, ״בין אם נישואין כדת משה וישראל ובין בנישואין אזרחיים״ יופחתו המזונות ויעמדו על סך של 500 שקל לחודש.

לטענת האיש, משנת 2007 גרה האישה עם בן זוג ויש להם ילד משותף, כיום בן 9. לטענתו, השניים הם ידועים בציבור ולאור הוראות ההסכם יש להורות על הפחתת המזונות לסך של 500 שקל לחודש, אף שבני הזוג לא נישאו בנישואים פורמאליים. לשיטתו, מעמדם של בני זוג כידועים בציבור מקיים את התנאי של ״תינשא בשנית״ לפי ההסכם.

בבקשה לסילוק על הסף טענה האישה כי מדובר ב״תביעת סרק כוזבת וחסרת תום לב באופן משווע״. היא ציינה שההסכם נכרת לאחר משא ומתן ארוך בין הצדדים. במסגרת ההסכם היא ויתרה ויתורים ממוניים אדירים ובין היתר על כספים, זכויות סוציאליות, נדרשה לפנות דירה ולהותיר את כל המיטלטלין שנצברו במהלך הנישואין לתובע.

היא הדגישה כי הסיכום היה שהמזונות יופחתו רק עם תינשא בשנית ולא כללו מצב של ידועים בציבור או מגורי קבע.

עוד לטענתה, עילת התביעה ״נולדה״ כביכול בשנת 2007 כשהחלה לגור עם בן זוגה והתובע הגיש את תביעתו 11 שנים לאחר מכן ולכן התביעה התיישנה.

התובע טען מצידו כי האישה ובן זוגה לא נישאו מטעמים זרים שונים כמו סלידה מטקס דתי, רצון לחיות חיי אהבה חופשית ללא נישואין ומטעמי כדאיות ורווחיות. הוא הדגיש כי האישה ובן זוגה מנהלים חיי משפחה ומשק בית משותף ומתנהגים כבעל ואישה.

רשימה סגורה

השופט פליקס גורודצקי מבית המשפט למשפחה בירושלים קיבל את הבקשה. הוא ציין כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה. כלומר, מרוץ ההתיישנות החל בשנת 2007 והסתיים בשנת 2014 בעוד שהתביעה הוגשה ב-2018 ודינה להידחות מטעמי התיישנות.

למעלה מן הצורך הבהיר השופט כי גם אם התביעה הייתה מתבררת לגופה, אין סיכוי, ולו קלוש, שהתובע היה זוכה.

הוא הדגיש כי לשון ההסכם ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. הצדדים קבעו בצורה מפורשת שהפחתת דמי המזונות תחול רק עם הנתבעת ״תינשא שנית״ בנישואים דתיים או אזרחיים. הם יצרו רשימה סגורה של אפשרויות ולא ניתן לקרוא בהסכם את מה שאין בו.

כמו כן, כתב השופט, דין התביעה להידחות גם בשל היותה חסרת תום לב. התביעה הוגשה בחלוף שנים מהמועד בו נולדה עילתה כשמטרתה להפחית מזונות קטין באופן רטרואקטיבי כשסביר להניח שכבר נעשה שימוש בסכומים ששולמו.

התובע חויב בהוצאות בסך 10,000 שקל.

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בהחלטה

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין