"תקנת הירושה האירופית" קובעת איזה דין יחול על חלוקת הנכסים לאחר הפטירה. עבור ישראלים המחזיקים דירות או חשבונות באירופה מדובר בהחלטה שיכולה לקבוע מי יירש את רכושם בפועל
ישראלים רבים מחזיקים במדינות אירופה נכסים כגון דירות, חשבונות בנק והשקעות. ברוב המקרים הם אינם מודעים לכך שהכללים המשפטיים שיחולו על הנכסים הללו במותם עשויים להיות שונים מאוד מהדין הישראלי.
תקנה 650/2012 של האיחוד האירופי, שנכנסה לתוקף בשנת 2015, נועדה לעשות סדר בתחום הזה. מטרתה ליצור אחידות וכללים ברורים במקרי ירושה בינלאומיים – כלומר, כשאדם נפטר כשהיו לו נכסים ביותר ממדינה אחת, או כשהתגורר במדינה שונה מזו שבה היה אזרח.
העיקרון המרכזי בתקנה פשוט: ברירת המחדל היא שהחוק שיחול על עיזבון האדם יהיה הדין של מדינת המגורים הקבועה שלו בעת הפטירה.
עם זאת, התקנה מאפשרת לכל אדם לקבוע מראש בצוואתו כי הוא מבקש להחיל על עיזבונו את החוק של מדינת אזרחותו. בחירה כזו יכולה למנוע מחלוקות וסיבוכים משפטיים בין מדינות שונות, והיא מעוגנת בסעיף 22 לתקנה.
התקנה חלה כמעט על כל מדינות האיחוד האירופי למעט דנמרק, אירלנד ובריטניה שבחרו שלא להצטרף להסדר.
למה זה חשוב לישראלים?
ישראלים רבים שעלו ממדינות אירופה או משקיעים שם עד היום, עשויים להימצא במצב שבו התקנה חלה. אם לא תצוין בצוואתם בחירה מפורשת בדין הישראלי, הרשויות באירופה עלולות להחיל על הנכסים את הדין המקומי של אותה מדינה שעשוי להיות שונה לחלוטין.
כך למשל, בדין הצרפתי לא ניתן להדיר את הילדים מהירושה אפילו אם הצוואה קובעת אחרת. ישנו "חלק בלתי ניתן לשלילה" המחייב להשאיר להם חלק מסוים מהעיזבון. בישראל, לעומת זאת, קיימת חירות כמעט מוחלטת לבחור למי להוריש.
אז נניח שאזרח ישראלי שמתגורר בארץ מחזיק דירה בפריז וחשבונות בנק באירופה. בצוואתו הוא מבקש שכל רכושו יעבור לבת זוגו. אם הוא לא ציין בצוואה שהחוק הישראלי הוא שיחול על עיזבונו, הרשויות בצרפת עשויות להחיל את הדין הצרפתי – ולחייב כי חלק משמעותי מהעיזבון יעבור לילדיו, גם בניגוד לרצונו. לעומת זאת, אם בצוואה נכתב במפורש כי הוא בוחר להחיל את הדין הישראלי בהתאם לתקנה 650/2012, יכבדו הרשויות בצרפת את הבחירה ויחלקו את הנכסים לפי הדין הישראלי.
עם זאת חשוב לדעת שהתקנה עוסקת אך ורק בדיני ירושה מהותיים, כלומר מי יורש וכיצד מחולק העיזבון, ונקבע בה במפורש כי היא אינה חלה על ענייני מס. לכן, גם אם אדם קבע שהדין הישראלי יחול על הירושה שלו, הרשויות במדינה שבה נמצא הנכס רשאיות להטיל מס ירושה לפי הדין המקומי.
בצרפת, לדוגמה, כל נכס כפוף למס ירושה אפילו אם המוריש אינו תושב המדינה, ובגרמניה המיסוי נקבע לפי מקום מושב הנפטר או מקום הנכס. בישראל, לעומת זאת, אין כיום מס ירושה או עיזבון (אך ייתכנו חבויות אחרות כמו מס רווחי הון במכירה עתידית של הנכס).
אז מה כדאי לעשות?
מי שמחזיק נכסים באחת ממדינות האיחוד האירופי, מומלץ שיכלול בצוואתו סעיף ברור הקובע שהדין הישראלי יחול על עיזבונו, בהתאם לתקנה 650/2012. כך ניתן למנוע סתירות בין דינים שונים, לחסוך ביורוקרטיה מיותרת ולוודא שהצוואה תיושם לפי רצון המוריש.
בנוסף, חשוב להבין שהתקנה אינה חלה על סוגיות של מיסוי. לכן כדאי להיוועץ גם באנשי מקצוע במדינת הימצאות הנכס לגבי חבות מס אפשרית.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.