תבע את בנו: "גנב מהעסק כמעט חצי מיליון שקל"

האב סיפר כי הסכים להעסיק את בנו לצורך חידוש הקשר ביניהם, לאחר שנים של ניכור הורי. הוא האשימו בפריצה וגניבת ציוד – אך ביה"ד חייב דווקא אותו בתשלום זכויות סוציאליות

בית הדין לעבודה בתל אביב חייב לאחרונה בעל עסק בתחום השכרת הרכבים לשלם לבנו, שעבד אצלו כמנהל תפעול, זכויות סוציאליות והוצאות בסך כ-133 אלף שקל. האב הגיש תביעה שכנגד, בטענה שהבן גנב מחשבון העסק כ-458 אלף שקל, אך השופטת מירב קליימן דחתה אותו, בנימוק שהאשמתו החמורה לא הוכחה.

התובע עבד למשך כ-6 שנים כמנהל תפעול בעסק של אביו, הנתבע. בתביעה שהגיש נגדו סמוך לסיום העסקתו, טען שפוטר ללא שימוע ומבלי לקבל פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ושאר זכויות סוציאליות. הוא סיפר שעובר לפיטוריו החל אביו לצעוק עליו ואף איים להכותו בקסדה, כאשר בסוף השיחה ביניהם - ביקש ממנו, כאמור, לעזוב את העבודה לאלתר.

מנגד טען האב שבנו התפטר ולא פוטר, כאשר מכתב הפיטורים הוצא לבקשת אמו, על מנת שיקבל דמי אבטלה מביטוח לאומי. אגב כך סיפר הנתבע שהתרצה להעסיק את בנו "לאחר שנים של ניכור הורי מצדו", לצורך חידוש הקשר ביניהם, ולאחר "סחיטה רגשית" שחווה מצד האם. בתוך כך ייחס לתובע אלימות כלפיו ופריצה לעסק המשפחתי, תוך גניבת מחשבים וציוד.

לצד כתב ההגנה הגיש האב תביעה שכנגד, במסגרתה טען שבנו גנב מעסקו – באמצעות העברת משכורות במרמה והוצאות פרטיות ששולמו מחשבון העסק – כמעט חצי מיליון שקל וליתר דיוק, 458,203 שקל.

לא העיד את רואה החשבון

אשר לתביעת הבן, התרשמה השופטת קליימן שהלכה למעשה הוא פוטר ולא התפטר, באופן המזכה אותו בפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. לצד זאת היא נמנעה מלפסוק לאיש פיצוי בגין היעדר שימוע, בנימוק ש"יהיה זה מלאכותי לדרוש עריכת שימוע במקרים משפחתיים תעסוקתיים כגון אלו" - הכוללים מערכת יחסים עכורה בין הצדדים וטענות הדדיות להטחת מילים קשות ואף אלימות.

מנגד קבעה השופטת שהבן זכאי, מלבד הרכיבים שצוינו, אף לפדיון 48 ימי חופשה, פיצוי בגין אי-הפקדות לפנסיה, דמי הבראה, ופיצוי על אי-מתן הודעה לעובד. במעברה לדון בתביעת האב, הקדימה להסביר שבהתאם לפסיקה, טענות למעשים פליליים כדוגמת גניבה או תרמית במסגרת יחסי עבודה דורשות רף הוכחה מוגבר, מעבר לזה הרגיל.

ואולם למסקנת השופטת, האב לא עמד בכך. היא כתבה שלאחר בחינת כלל העדויות, הראיות וטענות הצדדים, הגיעה למסקנה שהנתבע "לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש ממנו להוכיח כי התובע אכן גנב כספים מעסקו, כמו גם את היקף הגניבה הנטען, באופן לפיו יש להורות על דחיית התביעה שכנגד". נימוק דחייה מרכזי נגע לבחירת האב לזמן לעדות רק את מנהלת המשרד, שעדיין עובדת אצלו, ולא את רואה החשבון האמון על חשבונות העסק, שעדותו ממילא הייתה שופכת אור בהיר ואובייקטיבי יותר על טענת הגניבה.  

סוף דבר תביעת הבן התקבלה חלקית, באופן שאביו חויב לשלם לו זכויות סוציאליות בסך 123,101 שקל בתוספת 10,000 שקל הוצאות משפט. תביעתו הנגדית של האב, מן העבר השני, נדחתה במלואה.

• ב"כ הבן: עו"ד שי אהרון
• האב לא היה מיוצג

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.