התובעים טענו כי בעקבות מחדליהם של עורכי הדין הם הפסידו את ההזדמנות להפוך פסק דין שגוי של בית משפט השלום ונגרמו להם נזקים כספיים ועגמת נפש בגובה של כ-300 אלף שקל.
בתביעה שהוגשה לאחרונה בבית משפט השלום בהרצליה באמצעות עו"ד עופר זינגל בשם בעל מוסך וחברה לשטיפת מכוניות, נטען לרשלנות מקצועית חמורה מצד שני עורכי דין ששכרו לצורך הגשת ערעור על פסק דין שגוי ומוטעה שניתן ב-2018 בבית משפט השלום בנתניה.
מדובר בפסק דין שקיבל תביעה של אדם שביקש לבטל עסקה לרכישת מכון השטיפה בטענת הטעיה, וחייב את החברה ואת בעליה באופן אישי לשלם לו פיצויים והוצאות משפט בסכום של כ-200 אלף שקל.
עם קבלת פסק הדין השגוי לשיטתו, פנה בעל החברה לשני עורכי הדין על מנת שיגישו עבורו ערעור. אלא שלפי הנטען בתביעה, עורכי הדין התרשלו והגישו את הערעור באיחור של 6 ימים. כתוצאה מכך, בית המשפט המחוזי בלוד קיבל את בקשת הרוכש לסילוק הערעור על הסף, והפך את פסק הדין הבעייתי של בית משפט השלום לסופי וחלוט. בעקבות זאת, נפתח נגד החברה ובעליה תיק הוצאה לפועל שבמסגרתו נאלצו לשלם לרוכש כ-240 אלף שקל.
בתביעה נטען כי עורכי הדין התרשלו והפרו את חובות הזהירות והנאמנות כלפי לקוחותיהם – התובעים. מדובר ברשלנות מקצועית רבתי, שגרמה לתובעים לאבד את הזכות וההזדמנות להשמיע את קולם במסגרת הערעור ולשכנע את בית המשפט המחוזי כי יש לבטל את פסק הדין של בית משפט השלום.
זאת, כאשר לפי הנטען, סיכויי ההצלחה של הערעור היו גבוהים ביותר ועלו על 50% נוכח טעויות ומחדלים שהתגלו בפסק הדין, בכללם: חיובו האישי של בעל החברה תוך התעלמות מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, דחיית חוות דעת גרפולוגית של מומחה ממונה ובקשה לזימון עד רלוונטי, וכן הקביעה שהרוכש הוטעה אף שהודה בעדותו כי קיבל את מלוא המידע הרלוונטי על העסקה.
עורך דין מחויב למקצועיות
לפי הנטען הנתבעים לא פעלו כעורכי דין סבירים שכן התעלמו מהודעת התובעים על מועד המצאת פסק הדין, ואף לא טרחו לוודא את מניין הימים למרות החשיבות של העניין והגישה המלאה שהייתה להם לתיק של בית משפט השלום.
כמו כן, הם לא צירפו להודעת הערעור תצהיר מטעם התובע לעניין מועד קבלת פסק הדין ואף לא טרחו להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, אף שהם עצמם הודו שלפי החישוב שלהם היה איחור של יום אחד.
נטען כי על עורכי דין חלה החובה הבסיסית להגן על ענייני לקוחותיהם ולפעול עבורם במיומנות, במקצועיות, במסירות ובנאמנות. מכוח חובות אלה היו הנתבעים, שנשכרו על ידי התובעים וקיבלו מהם שכר טרחה, חייבים להגיש את הערעור בזמן או לכל הפחות להגיש לדחיית מועד. משלא עשו כן, הם גרמו לתובעים לנזקים אדירים נוכח מחיקת הערעור ואובדן ההזדמנות להוכיח את צדקתם.
משכך, התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים לפצות את התובעים ב-290,428 שקלים שכוללים את הסכום ששילמו בהוצאה לפועל, את עלויות שכר הטרחה לנתבעים ולעורכת הדין שייצגה אותם בתיק ההוצאה לפועל ופיצויים על עגמת הנפש שנגרמה להם.
יצוין כי בטרם הגשת התביעה פנה עורך הדין זינגל במכתב לנתבעים, בו שטח בפניהם את טענות התובעים ודרש מהם פיצוי.
הנתבעים דחו בתגובה את הטענות לרשלנות מקצועית מכל וכל. לדבריהם, מי שהתרשל במקרה זה הוא הלקוח, שהטעה אותם בנוגע למועד שבו נמסר לידיו פסק הדין, ובדיעבד הסתבר כי הסתיר מהם את העובדה שסירב לקבל את התביעה משליח שביצע עבורו מסירה כשבוע וחצי לפני אותו מועד.
עוד טענו הנתבעים במכתב התגובה בין היתר כי התריעו בפני הלקוח שסיכויי הערעור להתקבל נמוכים, וכי עורך הדין שייצג אותו בערכאה הראשונה התרשל. לפיכך הם הודיעו כי בדעתם להגיש נגדו הודעת צד ג'.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין