האישה השתמשה בהתקן תוך רחמי המכיל אסטרוגן והחלה לחוות סימפטומים של תסחיף ריאתי. בתביעה שהגישה נטען כי לרופא המשפחה לקח חודשיים להפנות אותה למיון
לבית משפט השלום בבת-ים הוגשה לאחרונה תביעת רשלנות רפואית של אישה נגד שירותי בריאות כללית. לטענת התובעת, שלל טעויות באבחון מצבה הרפואי על ידי רופאי הקופה הובילו לעיכוב משמעותי במתן הטיפול נגד המחלה ממנה סבלה באמת: תסחיף ריאתי. האישה סיפרה שכתוצאה מהאיחור בטיפול חייה השתנו לרעה ונוצרה אצלה נכות צמיתה בשיעור 30%. כעת היא דורשת פיצוי כספי ניכר.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט באמצעות עו"ד רן שקד סיפרה האישה כי בתחילת 2021, במהלך ביקור שגרתי אצל גניקולוג, הומלץ לה להשתמש כאמצעי מניעה בהתקן תוך-רחמי המכיל "אסטרוגן" – חומר שעשוי להעלות את הסיכון למחלת פקקת ורידים ותסחיף ריאתי.
האישה נענתה להמלצה כאשר לאחר מספר חודשים של שימוש, החלה להרגיש כאבים בפלג גופה הימני. היא פנתה לרופא שאבחן כי היא סובלת מדלקת בדרכי השתן, ורשם לה אנטיביוטיקה.
אלא שלדברי התובעת מצבה הרפואי המשיך להחמיר כאשר מלבד הכאבים היא החלה לסבול משיעולים, קוצר נשימה ודפיקות לב מואצות. שוב היא פנתה לקופת החולים שם הונחתה לבצע בדיקת קורונה, אשר יצאה שלילית. בנסיבות אלה היא אובחנה כסובלת מדלקת ריאות וניתן לה טיפול אנטיביוטי.
למרות הטיפול תלונות האישה לא פסקו והיא אף החלה לסבול מדם בשיעול. שוב היא פנתה לרופא והפעם האחרון רשם לה משאף המכיל סטרואידים.
ואולם, בהעדר אבחנה לאסטמה ומשמצבה הכללי לא השתפר, חזרה התובעת בסוף ינואר 2022 לרופא שרק בשלב זה – חודשיים לאחר תלונתה הראשונה – מצא לנכון להפנות אותה למיון. עם הגעתה לבית החולים אסף הרופא (שמיר) נמצא שהיא סובלת מתסחיף ריאתי וניתן לה טיפול במדללי דם.
מאישה בריאה לשבר כלי
האישה צירפה לתביעתה חוות דעת של מומחה בתחום מחלות הריאה, אשר קבע חד-משמעית כי ההתנהלות הרפואית בעניינה הייתה רשלנית ביותר. לדברי המומחה, כתוצאה מהעיכוב הניכר באבחון מחלתה סובלת התובעת מ"נזק כרוני צמית שלאחר תסחיף ריאתי" – תסמונת המתאפיינת בירידה בכושר המאמץ עקב פגיעה בלתי הפיכה בכלי הדם העורקיים בריאות. המומחה העריך כי נכותה של התובעת בעקבות הפגיעה עומדת על 30%.
המומחה חידד כי תלונותיה הרבות של התובעת לאורך שבועות ארוכים של כאבים בחזה, קוצר נשימה, דופק מהיר ושיעול דמי, חייבו את הצוות הרפואי לבצע הערכה מהירה של הסיבה לתופעות במטרה לשלול תסחיף ריאתי.
בהקשר לכך ציין המומחה כי רופא המשפחה הוא "העומד בשער", ועליו מוטלת האחריות לאבחן את הבעיה, ולכל הפחות להפנות לבירור מקיף. אלא שבמקרה של התובעת הרופא לא ערך את התשאול המתבקש, לא הפנה אותה לבדיקות הרלוונטיות ולמעשה חרף כל נורות האזהרה ותלונותיה הרבות – נתן לה טיפול כושל. בכך, קבע המומחה, התרשל הרופא התרשלות חמורה.
בנקודה זו ציינה התובעת שבמהלך הירידה במצבה הרפואי הפנו אותה ב'כללית' ללא פחות מ-6 בדיקות קורונה, אשר כולן יצאו שליליות. לעמדת התביעה ניתן היה להקדים את הטיפול בתסחיף לפחות בחודש.
התובעת סיפרה שכתוצאה מרשלנות הנתבעת היא הפכה מאישה פעילה, עצמאית ובעלת שמחת חיים, לשבר כלי של ממש. לדבריה היא מתקשה בכל מאמץ ולו הקל ביותר – דבר המשליך על התנהלותה בכל תחומי החיים, ופוגע קשות באיכות חייה.
בנסיבות אלה דורשת האישה פיצוי בסך מאות אלפי שקלים עבור נזקיה השונים – כגון הפסדי שכר, עזרת הזולת והוצאות רפואיות.
משירותי בריאות כללית לא נמסרה תגובה עד למועד פרסום הכתבה.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין