בן התנגד לקיום הצוואה של אמו המנוחה בטענה שאחותו גרמה לה להכין צוואה לטובתה והתערבה בעריכתה באורח פסול, אך בית המשפט לא מצא בסיס ראייתי לגרסתו.
השופטת קרן גיל מבית המשפט למשפחה בתל אביב הורתה לאחרונה על קיום צוואת מנוחה שהורישה את כל רכושה לבתה, תוך נישול בנה מנכסיה. בכך נדחו טענות הבן כי אמו הייתה נתונה להשפעה פסולה מצד אחותו, והוא חויב בהוצאות משמעותיות עקב התנהלותו.
האם של השניים נפטרה ב-2015. כארבע שנים טרם פטירתה, באפריל 2011, היא ערכה צוואה שבה הורישה את כל רכושה לבתה שגרה מזה 30 שנה בחו"ל, וזו ביקשה לאשר אותה.
אלא שהאחות נתקלה בהתנגדות אחיה – שטען כי הייתה מעורבת בעריכת הצוואה והשפיעה על אמו לרעה.
הוא הצביע על כך שאחותו הייתה בקשר עם עורכת הדין שערכה עם הצוואה – חברה טובה שלה עוד מימי התיכון שלא גבתה תשלום עבור עבודתה.
האח הוסיף כי העובדה שהצוואה נחתמה בזמן שאחותו הייתה בארץ, ובלחץ זמן, כמו גם העובדה שאחותו לא הופתעה מכך שזכתה בכל הרכוש מעידות על כך מעורבותה והשפעתה.
האח המשיך ותיאר כי בשנותיה האחרונות אמו הסתגרה בביתה וסבלה מקשיים פיזיים ונפשיים, והייתה תלויה כלכלית באחותו – שהייתה שותפה שלה בחשבון.
מהצד השני האחות טענה כי הצוואה נערכה כ-4שנים טרם פטירת אמה, בתקופה שהייתה כשירה פיזית, נפשית ושכלית, וממילא עד יום מותה אי אפשר היה להשפיע עליה כי היא הייתה אישה עצמאית ודעתנית.
האחות שללה אף את הטענות למעורבות כלשהי בצוואה ועמדה על כך שאמה יצרה בעצמה קשר עם עורכת הדין ואפילו זימנה חברה לשמש כעדה. האחות הזכירה שאחרי עריכת הצוואה היו לאמה 4 שנים תמימות לשנות אותה – והיא לא עשתה זאת – מה שמפריך את טענות אחיה מיסודן.
לבסוף האחות סיפרה כי הייתה מאוד קרובה לאמה. לעומתה, אחיה בקושי היה עמה בקשר עקב סכסוך כספי כלשהו ו"נזכר" בה רק בחודשים האחרונים לחייה.
אי אפשר היה להשפיע עליה
ואכן, השופטת גיל קבעה כי העדויות בתיק – כולל עדות האח עצמו שלפיה אמו הייתה עקשנית ונהגה "לחלק לו פקודות" – הוכיחו שהמנוחה לא היתה תלותית ואי אפשר היה להשפיע עליה בקלות.
השופטת הוסיפה כי הנתונים הרפואיים של המנוחה העידו כי גם מבחינה פיזית היא הייתה עצמאית לחלוטין בתקופת עריכת הצוואה. בנוסף נקבע כי עצם העובדה שהאחות הייתה שותפה בחשבון של אמה אינה מוכיחה איזושהי תלות כלכלית מצדה.
לנוכח כל הדברים האמורים, השופטת דחתה את הטענה כי המנוחה הייתה נתונה להשפעה פסולה מצד בתה.
בהמשך השופטת דחתה גם את טענת המעורבות. השופטת ציינה כי עורכת הדין שערכה את הצוואה הייתה חברת המשפחה והכירה את האם כ-40 שנה, ולכן לא רצתה לגבות ממנה כסף.
כמו כן, עדותה ועדות החברה ששימשה כעדה אישרו את גרסת האחות לפיה המנוחה פנתה אליהן בעצמה וללא כל דוחק זמן, כך שאף אין ממש בטענה שהצוואה נערכה בבהילות כל עוד האחות נמצאת בארץ.
לסיכומם של דברים השופטת גיל קבעה כי טענותיו של הנתבע "נטענו על דרך הסתם" וללא כל ביסוס או ראיה, והיא חייבה אותו בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין גבוהים במיוחד בסך 60,000 שקלים.
עו"ד משה פרץ
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין