באוגוסט 2010, נערה בת 17 שעבדה בסופרמרקט נפגעה בתאונת עבודה, כשצנצנת קפה "התפוצצה" לה ביד. השופטת השתכנעה ש"אסם" היצרנית אינה אחראית, אלא החברה המעסיקה, שלא סיפקה לעובדת הדרכה ומיגון.
הנערה עבדה בחופשת הקיץ שבין כיתה י"א ל-י"ב, כסדרנית בסופר מרקט שבחוף הדקל בנהריה. באחד הימים היא ניקתה צנצנות נס קפה משאריות קפה שנדבקו עליהן. לדבריה, היא נפצעה בידה לאחר שאחת הצנצנות התפוצצה בפתאומיות. בגין התאונה נותרה לה נכות קבועה בשיעור של 20%.
בעקבות המקרה היא הגישה בבימ"ש השלום בקריות תביעה לפיצויים נגד "אסם", יצרנית הקפה (הנתבעת 1), נגד חברת חוף הדקל המפעילה את הסופר (הנתבעת 2), וכן נגד מנהל החברה ואחד מבעליה (הנתבע 3).
"אסם" טענה בין היתר כי לא הוכח שהמוצר היה פגום, מה גם שהמוצר לא סופק על ידה אלא נרכש על ידי הנתבעת 2 שלא דרכה, ובכל מקרה מדובר במוצר ששכב במשך ימים בשמש, בתנאי אחסון בלתי ראויים.
הנתבעים 2 ו-3 הכחישו את גרסת התובעת וטענו כי צנצנת לא מתפוצצת סתם כך. בנוסף, הם טענו בין היתר כי גרסתה לא הייתה עקבית – בעוד שבביהמ"ש טענה כי הצנצנת התפוצצה לה ביד, לחוקר מטעם ביטוח לאומי היא מסרה שהצנצנת נשברה.
השופטת לובנה שלאעטה חלאילה דחתה טענה זו, לאחר שהתרשמה כי בחינה מהותית (ולא מילולית-דווקנית) של גרסת התובעת מצביעה על כך שהיא סיפרה על התאונה כפי שחוותה אותה, כלומר תיארה את האמת הסובייקטיבית שלה.
חסרת ניסיון חיים
לאחר שתיארה בהרחבה את העדויות השונות שבתיק, השופטת השתכנעה שהצנצנת התפוצצה בידה של התובעת לאחר שהמעביד ביקש להוציא אותה מהמארז, וכי בתוך מארז הצנצנות אכן הייתה כבר לפחות צנצנת אחת שבורה – דבר שאולי פגם בצנצנות נוספות, והפך אותן "רגישות יותר".
"עדותה של התובעת בעניין זה הייתה עדות כנה ועקבית והיא מתיישבת עם המסד העובדתי שהוכח ביחס למצבו הכללי של המארז", קבעה השופטת.
בעיקרו של דבר, השופטת קבעה כי המעסיק, כלומר החברה ובעליה, הוא שאחראי לתאונה, בכך שביקש מהתובעת להוציא צנצנות זכוכית המונחות אחת לידי השנייה במגש קרטון, כשהוא יודע כי אחת מהן שבורה, וזאת מבלי שיבדוק את מצבן של יתר הצנצנות ומבלי שסיפק לתובעת הדרכה, פיקוח ואמצעי מגן כמו כפפות למשל.
"מעביד סביר יכול וצריך היה לצפות כי התובעת, קטינה חסרת ניסיון בעבודה וחסרת ניסיון חיים שעבדה תקופה קצרה כסדרנית, תיפצע עקב כך", ציינה השופטת.
עם זאת, השופטת החליטה לייחס לתובעת 10% מן האשמה לאירוע בשל חוסר הזהירות שלה. השופטת הבהירה כי זהו אחוז נמוך יחסית, לנוכח גילה הצעיר והתרשלות המעסיק.
כמו כן, השופטת דחתה את התביעה נגד אסם, כאמור, שכן מרגע שנקבע כי סביר יותר שהצנצנת בה אחזה ש"התפוצצה" הייתה "רגישה" למגע ואולי אף "פגועה" לנוכח המצב הכללי של המארז, נדחתה האפשרות שהתאונה קרתה בשל פגם במוצר עצמו.
לאחר ניתוח ארוך, השופטת העריכה את נזקי התובעת – בהם הפסדי שכר לעתיד, כאב וסבל, והוצאות רפואיות – על סך למעלה ממיליון שקל. בניכוי תקבולים שקיבלה מביטוח לאומי (כ-790,000 שקל) ולאחר הפחתת "אשמת" התובעת, נפסק כי הנתבעים 2 ו-3 ישלמו לתובעת פיצויים בסך כ-139,000 שקל, בתוספת 8,000 שקל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20%.
מנגד, התובעת חויבה לשלם לאסם הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד ו. וקים ואח'
- ב"כ הנתבעת 1 (אסם): עו"ד ע. שגיא ואח'
- ב"כ הנתבעת 2-3: עו"ד ג'. אגבאריה ואח'
עו"ד אסף עזריאל
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין