בעל קרקע בצפון הארץ תבע את תאגיד המים לאחר שגילה שבוצעו בה עבודות להנחת קו ביוב ללא הסכמתו. התאגיד טען שהעבודות בוצעו בהסכמה, אך שופטת בימ"ש השלום בקריות לא השתכנעה.
בית משפט השלום בקריות קיבל באחרונה תביעה שהגיש בעל קרקע בכפר מנדא לאחר שתאגיד המים "סובב שפרעם" ביצע עבודות בשטחה ללא הסכמתו. השופטת פנינה לוקיץ' הפנתה את הצדדים לנהל משא ומתן בנוגע לאופן פיצוי בעל הקרקע וקבעה כי במידה שלא יגיעו להסכמות, התאגיד יסלק את העבודות מהקרקע.
בעל הקרקע רצה להקים עליה בית מגורים. ב-2014, במהלך אחד מביקוריו בקרקע, הוא גילה לתדהמתו שתאגיד המים המקומי "סובב שפרעם" פלש אליה וביצע בה עבודות להנחת תשתית ביוב.
זמן קצר לאחר מכן (דצמבר 2014), בעל הקרקע פנה לבית משפט השלום בקריות על מנת שיורה לתאגיד המים להפסיק את העבודות ולהוציא את קו הביוב.
בתגובה, התאגיד אמנם לא הכחיש שביצע עבודות בקרקע, אולם טען כי הן נעשו בהתאם לבקשת התובע לנוכח כוונתו לבנות בה.
התאגיד הסביר כי תשתית הביוב שהייתה קיימת בקרקע חרגה משטחה ב-3 מטרים והתובע ביקש שתועבר זמן רב לפני שהחל לבנות את בית המגורים. בנוסף, להוכחת דבריו, התאגיד הציג מסמכים מבקשת התובע להיתר בנייה בהם תשתית הביוב סומנה במקום אליו צריך היה להזיז את זו הקיימת.
מנגד, התובע הכחיש שביקש את ביצוע העבודות או שהסכים להן, וציין כי לפני שהחל לבנות בקרקע לא הייתה בה תשתית ביוב. הוא הוסיף כי המסמכים שהציג הנתבע הם חלק מתכנית כללית להפיכת השטחים הסמוכים לקרקע לשכונת מגורים וטען שהם לא מוכיחים את קיומה של תשתית הביוב אלא לכל היותר את הצורך בהוספתה.
גרסה לא אמינה
ואולם, השופטת לוקיץ' התרשמה שגרסת התאגיד אינה אמינה והביעה תמיהה על כך שלא צירף לתביעתו מסמכים הנמצאים ברשותו שהיו יכולים לסייע בבירור הסוגייה, כגון הסכם ההתקשרות עם הקבלן שביצע את העבודות, ממנו ניתן היה לדעת את מועד ביצוען ומה בדיוק התבקש לעשות במסגרתן.
כמו כן, השופטת קבעה כי לא הוכח שאכן הייתה בקרקע תשתית ביוב לפני ביצוע העבודות ושהתובע הסכים לביצוען. השופטת הבהירה כי בהתאם לחוק, תאגיד מים רשאי להעביר קו ביוב ציבורי ממקום למקום, אולם כאשר הקו עובר בקרקע פרטית דרושה הסכמה מפורשת או משתמעת של בעליה.
בתוך כך השופטת העירה כי לכל הפחות תאגיד המים צריך היה להודיע בכתב לתובע על כוונתו להעביר את תשתית הביוב, וגם אז היה צורך בהסכמתו למיקומה החדש. על כן נקבע כי גם אם היה מוכח שהתובע ביקש את העברתה, לא ניתן לראות בכך הסכמה לעבודה שבוצעה בפועל.
לפיכך, השופטת לוקיץ' קיבלה את התביעה אולם מאחר שסברה כי העבודות לא פגעו בתובע באופן חמור, נפסק כי הצדדים ינהלו משא ומתן במסגרתו יחליטו, תוך שנה, האם התשתית תועבר למיקום אחר או לחילופין, יסכימו על סכום שישולם לתובע תמורת השארתה במקומה הנוכחי.
במידה שלא יגיעו להסכמות, נקבע כי התאגיד יפנה את הקרקע עד לדצמבר 2018 ואם יתעכב בביצוע הפינוי, יוטל עליו קנס בסך 500 שקלים עבור כל יום נוסף עד לפינויה המלא. בנוסף, הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקלים.
- שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מאור אסולין
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין