עיקר הדיון בבית הדין הרבני עסק בסמכותו לדון בענייני עיזבון – שאינם מותרים לו לפי חוק הירושה. הדיינים הציגו מספר נימוקים לכך שבנסיבות מסוימות גם הם רשאים לדון בנושא.
בית הדין הרבני הגדול בירושלים דחה לאחרונה ערעורים של שתי אלמנות, וקבע כי לאף אחת מהן אין זכויות בנחלה שהייתה ברשות המנוח כבן מושב.
האישה הראשונה (פלונית) נישאה למנוח ב-1962. ב-1966 הוא קיבל משק במושב, שנרשם על שמו ועל שמה. ב-1978 הם חתמו על הסכם גירושין, לאחר שהמנוח גילה שאשתו בוגדת בו עם אחיו מזה כארבע שנים. באותו הסכם – שאושר בבית משפט – נקבע בין היתר כי ה"דירה" שבנחלה תישאר אצל האיש.
אלא שבפועל, האישה סירבה לקבל את גטה ושנתיים לאחר מכן קיבל המנוח היתר לשאת אישה נוספת. כעבור 6 שנים הוא נישא בשנית.
במהלך השנים האיש ניסה לשנות את הרישומים בסוכנות היהודית ולרשום את אשתו השנייה כ"ברת רשות" במשק אך בקשתו נדחתה מאחר שהרישום היה על שם אשתו הראשונה.
ב-2001 ביה"ד הרבני האזורי דחה את תביעתו בעניין אולם ב-2003 ביה"ד הרבני הגדול קבע שיהיה מקום לחזור ולדון בתיק אם יימצאו ראיות לביסוס טענותיו שיש להעביר את הרישום על שם אשתו הנוכחית.
ואולם, היוצרות התהפכו שוב ב-2006, כשהוא התגרש מאשתו השנייה. 4 שנים לאחר מכן הוא נפטר בעודו נשוי לאשתו הראשונה – שכזכור מעולם לא הסכימה להתגרש ממנו, וגרוש מאשתו השנייה.
לאחר פטירתו, הגישה אשתו השנייה תביעה לביהמ"ש למשפחה בחיפה, בה ביקשה להכיר בה כבעלת הזכויות בנחלה. מנגד, האישה הראשונה הפנתה להחלטת בית הדין הרבני מ-2001.
ביהמ"ש למשפחה החליט להעביר את הדיון לביה"ד הרבני בחיפה, מאחר שהבעייתיות המשפטית הקיימת בתיק נובעת מהליכים שהתקיימו בו.
בית הדין הרבני קבע כי שתי הנשים לא זכאיות לזכויות שהותיר המנוח במשק, ושתיהן הגישו על כך ערעור לבית הדין הגדול.
במוקד חלקו המעניין של הערעור עמדו טענות הנשים שלפיהן לביה"ד הרבני לא הייתה סמכות לדון בעיזבון המנוח ללא הסכמתן, בין היתר משום שלפי חוק הירושה, הערכאה המוסמכת היא ביהמ"ש למשפחה.
לא יכולה לטעון
אולם דייני ביה"ד הגדול – הרב אליעזר איגרא, הרב א' אהרן כץ והרב שלמה שפירא – הסבירו שאין קביעה אחידה בפסיקת בתי המשפט השוללת את סמכות ביה"ד הרבני לפרש הסכם שאושר על ידו, גם אם הוא נוגע לענייני עזבון.
בנוסף לכך הדיינים הזכירו כי האישה הראשונה, הטוענת כעת לחוסר סמכות של בית הדין, לא העלתה טענה כזו כאשר זו בית הדין קבע קביעות הנוחות לה, ולכן כיום היא "מושתקת" מלטעון טענה הפוכה.
נימוק נוסף היה שלפי חוק בתי המשפט, בית משפט שהועבר אליו עניין לטיפולו על ידי בית משפט אחר, לא יעבירו עוד. כלומר, עצם העברת התיק לידי הרבני מסמיכה אותו לדון בו.
בהמשך פסק הדין, הדיינים קיבלו את נימוקיו וקביעותיו של ביה"ד האזורי בנוגע לשתי המערערות, שלפיהן לאף אחת מהן לא נותרה זכות בנחלה.
בתוך כך הדיינים הבהירו כי אם יחליט ביהמ"ש למשפחה – במסגרת דיון שעדיין מתנהל בפניו – על זכויות כלשהן של האישה השנייה בנחלה, הרי שזכויות אלה יירשמו על שם הילדות המשותפות שלה ושל המנוח, בהתאם להסכם גירושין שנחתם בין השניים.
- ב"כ המערערת (פלונית): עו"ד משפחה יניב ערבה
- ב"כ המשיבות (אלמונית ובנותיה): עו"ד איתן קיבטרו
עו"ד רגב אלקיים
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין