הסמכות לפרש הסכם, הסמכות להגדיר 'בני זוג', השתק מטענת סמכות

לפנינו ערעור, וערעור שכנגד על החלטת בית הדין האזורי בחיפה, מיום כ"ח בכסלו התשע"ו (10.12.15).

תמצית העובדות

המנוח [פלוני] קיבל בשנת 1959, בהיותו רווק, את משק מספר 5 במושב [...]

בשנת 1962 נשא [פלוני] את המערערת [פלונית]. בשנת 1966 קיבל [פלוני] את משק 55 במושב [...] והמשק נרשם על שמו ושם אשתו [פלונית].

חיי בני הזוג נקלעו למשבר חמור עת התגלה ל[פלוני], בשנת 1977, שאשתו בוגדת בו עם אחיו במשך כארבע שנים. בין הצדדים נערך הסכם פירוד, ובמקביל חייב בית הדין את המערערת, [פלונית] בגירושין, אך היא סירבה לקבל את גיטה.

בנובמבר 1977 הגישו הצדדים בקשה משותפת לגירושין. ובה כתבו:

שנינו מעוניינים, מסכימים ומבקשים לעזור לנו להתגרש. לשנינו אין שום תביעות, זכויות ושום בקשות אחד מן השני [...] האישה תעזוב את הבית מבלי כל זכויות, הבגידה היא של האישה.

כמה חודשים לאחר מכן, במרץ 1978, נערך בין הצדדים הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני בחיפה. אולם בפועל האישה לא קיבלה את גיטה. בהסכם נאמר:

[...] ה. הדירה במושב [...] תישאר אצל הבעל.

ו. [...]

ז. חוץ מהנ"ל אין תביעות זה לזה.

בשנת 1980, לאור סירובה של האישה לקבל את גיטה, קיבל המנוח [פלוני] היתר לשאת אישה על אשתו אחר השלשת גט בבית הדין. ואכן בשנת 1986 נשא המנוח מר [פלוני] אישה שנייה – המשיבה גברת [אלמונית], ולהם שתי בנות: [א'] ו[ב']. (המשיבות והמערערות שכנגד בערעור זה).

[פלוני] ביצע ניסיונות אחדים לשנות את הרישומים בסוכנות היהודית ולרשום את אשתו [אלמונית] כ'בר רשות' במשק שלו, אך בקשתו נדחתה הואיל וברישומי המושב נשארה המערערת [פלונית] רשומה כבר הרשות במשק זה. ניסיונותיו למחוק את שם אשתו הראשונה מרישומי הסוכנות לא צלחו. בשנת 1998 קיבל חוות דעת מעו"ד שליו מהסוכנות הקובעת שאין די במה שכתוב בפסק הדין אשר עיגן את הסכם הגירושין כדי למחוק את זכויותיה של [פלונית] במשק כולו, כיון שנעשה שם שימוש במילה "דירה", אלא צריך פסק דין חדש הקובע במפורש שהנ"ל הפסידה את זכויותיה בכל המשק.

ואכן טוענת המערערת [פלונית] שהסכם הגירושין מביע הסתלקות מחלקה בבית בלבד אך לא מן הקרקע שעליו הוא ניצב ולראיה ציינה כי ההסכם נוקט בלשון: "הדירה תישאר אצל הבעל", קרי: הדירה ותו לא.

בשנת 2001 ניתן פסק דין בבית הדין הרבני האזורי שבו נקבע שלאור חוות דעתו של עו"ד שליו שההסכם כלשונו, אינו מורה אלא על הסתלקות מה'בית', ולאור העובדה שהתובע לא הביא כל מסמך לבסס את טענתו, שבהסכם הסתלקה [פלונית] מכל זכויותיה במשק, על כן בית הדין דוחה את תביעתו. [פלוני] הגיש תביעה נוספת לבית הדין בחיפה, וכן ערעור לבית הדין הגדול וביקש לתת לו הזדמנות להוכיח טענתו. בקשתו התקבלה עקרונית, בית הדין האזורי בהחלטתו מיום כ' בכסלו תשס"ג (25.11.2002) ובית הדין הגדול בהחלטתו מיום כ"ג בשבט תשס"ג (26.1.2003) קבעו שיהיה מקום לחזור ולדון בתיק אם יימצאו ראיות לביסוס הטענות.

בשנת 2006 גירש [פלוני] את אשתו השנייה, [אלמונית], בגט פיטורין כדת משה וישראל.

בשנת 2010 נפטר [פלוני] בעוד אשתו הראשונה, [פלונית], לא קיבלה את גיטה.

לאחר פטירת המנוח, הגישה [אלמונית] תביעה לבית המשפט בחיפה, ובה ביקשה להכיר בה כבעלת הזכויות בנחלה (תביעה זו הוגשה בשנית כשהיא מתוקנת בחודש יוני 2012).