במסגרת הליך בבית המשפט למשפחה חויבה האישה לשלם לאיש חלק מזכויות הפנסיה שלה. תביעתה לתשלום הכתובה התקבלה, בין היתר לנוכח התוצאה בבית המשפט למשפחה
בית הדין הרבני קיבל לאחרונה חלקית תביעה לתשלום כתובה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר. אף שהאישה יזמה את הגירושין, בית הדין התרשם כי להתנהלות הבעל הייתה תרומה לפרידה. בית הדין חייב את הבעל לשלם לאישה שליש מהכתובה, סכום של כ-173,000 שקל, בין היתר בשל העובדה שהיא חויבה להעביר לו חלק מכספי הפנסיה שלה בניגוד לדין תורה.
הצדדים היו נשואים כחמש עשרה שנים. בסוף 2015 הם נפרדו ובסופו של דבר התגרשו. לאחר הגירושין תבעה האישה לחייב את הבעל לשלם לה כתובה בסך 520,000 שקל.
לטענת האישה, הבעל לשעבר נהג באלימות כנגדה לאורך כל תקופת הנישואין. היא הוסיפה כי עיקר פרנסת הבית היתה עליה והוא התנהל כבטלן. לדבריה, לאורך כל התקופה היתה מוכנה לשקול שיבה לשלום בית, אולם הבעל לא טרח לנסות לפייס אותה.
האישה הדגישה כי את תביעת הגירושין הגישה רק כשהבינה כי לא ניתן לשקם את מערכת היחסים וכי הבעל הוא זה שהוביל הלכה למעשה לפירוד.
הבעל השיב כי מעולם לא נהג כלפי אשתו באלימות, לא מילולית ולא פיזית. הוא ציין כי אמנם הכנסתו הייתה נמוכה מהכנסתה, אך לא נכון לומר שלא עבד ולא פרנס.
הוא טען כי האישה יזמה את הגירושין ובנסיבות אלה היא לא זכאית לכתובה.
חוסר בהירות
הרב אליהו אריאל אדרי מבית הדין הרבני בבאר שבע הבהיר כי ככלל אישה שתובעת גירושין מאבדת את תוספת כתובתה. ואולם, מי שתובעת גירושין בגלל מעשיו הרעים של הבעל לא מפסידה את תוספת הכתובה.
לדבריו, לו הייתה התובעת מוכיחה כי ניסיונות פיוס שנעשו מצדה נדחו על ידי הבעל, לא היה מקום לבטל את תוספת הכתובה, אך הדבר לא הוכח. במצב של חוסר בהירות מנהג בתי הדין הוא לקבוע פשרה. בנסיבות אלה יש לחייב את האיש רק בשליש מהכתובה.
נימוק נוסף לפסיקת שליש מהסכום מצא הדיין בכך שהאישה חויבה להעביר לאיש 202,555 שקל במסגרת הליך בבית המשפט למשפחה, בגין זכויות הפנסיה שלה. הדיין כתב בהקשר זה כי ״תקפו ההלכתי של חוק יחסי ממון בין בני זוג, שכל כולו הוא הפקעת דין תורה, הינו במקרה הטוב מסופק״.
לדבריו, האישה נדרשה לתביעת הכתובה אך ורק כדי לתקן את העיוות שנוצר בכך שנאלצה להעביר לידי הבעל חצי מזכויות הפנסיה שלה. הצדק מחייב להותיר את זכויות הפנסיה בידיה, ויש מקום לומר שהיא ״הופסדה ממון שלא כדין״.
בתוך כך מתח הדיין ביקורת על חוק יחסי ממון: ״המקרה שלפנינו אינו הראשון בו חוק שנועד להגן על נשים הופך לחרב פיפיות ופוגע בנשים... חלפו שנים ופערי ההשתכרות בין נשים לגברים הולכים ומצטמצמים, ולא פעם שכרה של האשה גבוה משל בעלה והיא נאלצת להעביר לידיו מחצית זכויותיה הפנסיוניות״.
הוא הוסיף כי החוק ארכאי ואינו תואם את דין תורה שלפיו יש להשאיר את זכויות האיש בידיו ואת זכויות האישה בידיה: ״עובדה זו הייתה נראית בעבר מפלה נשים, אולם כיום דווקא ההתעלמות מדין תורה מביאה לפגיעה בנשים וגברים כאחד״.
בסופו של דבר חויב הבעל לשלם לאישה 173,333 שקל. הרב אבידן משה שפנייר הצטרף לתוצאה. הרב אברהם הרוש כתב בדעת מיעוט כי שיש לחייב את הבעל בסכום של 250,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד דן מלכיאלי
- ב״כ הנתבע: עו"ד שרה זינו אמוראי
עו״ד דורית גלוברמן-קרט
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין