המשכירה טענה שהשוכרת הפרה את ההסכם כשפרצה חלון בקיר ללא אישור בכתב. בית משפט השלום קיבל את תביעת הפינוי אבל המחוזי הפך את התוצאה
בבית המשפט המחוזי בתל אביב התקבל לאחרונה ערעור שהגישה חברה ששוכרת קומה בבניין בתל אביב על פסק דין שחייב אותה לפנות את הנכס. המשכירה טענה שהשוכרת הפרה את הסכם השכירות בכך שפתחה חלון ללא אישור בכתב ולא שילמה דמי שכירות. שופטי המחוזי דחו את הטענות.
חברת ״דן ל.נ.א. השקעות״ היא בעלים של מבנה משרדים בן 4 קומות שנמצא בדרך השלום בתל אביב. במאי 2017 היא השכירה לחברת הבנייה ״ליאם נחמיאס״ את הקומה הרביעית בבניין למעט חדר תקשורת שהוחזק על ידי חברת פרטנר. בין מנהלי שתי החברות הייתה היכרות מוקדמת ויחסים אישיים קרובים.
המשכירה התחייבה לפנות את חדר התקשורת עד ספטמבר 2017. השכירות כללה אופציות לתקופות מצטברות עד 15 שנה ודמי השכירות הועמדו על סך של 47,500 שקל. לשוכרת ניתנה רשות לבצע בנכס עבודות שיפוץ והתאמה בכפוף לקבלת אישור המשכירה מראש ובכתב.
ואכן, השוכרת ביצעה עבודות שיפוץ והתאמה רחבות היקף שהסתכמו בכ-3,500,000 מיליון שקל.
חדר התקשורת פונה בסופו של דבר רק בדצמבר 2017.
בינואר 2018, תוך כדי השיפוצים, הודיעה השוכרת למשכירה כי היא מעוניינת לפרוץ חלון בחדר שיועד לשמש משרד למנכ״ל. משלא התקבלה הסכמת המשכירה, על רקע חיכוכים שהיו נעוצים באיחור בפינוי חדר התקשורת – הופסקו עבודות פתיחת החלון. הן חודשו והושלמו במרץ 2018.
ביוני 2018, מיד לאחר שהמשכירה דרשה להחזיר את המצב לקדמותו, השוכרת אטמה את החלון מהצד הפנימי של המושכר.
ב-2019 הגישה השוכרת תביעה כספית על סך כ-6 מיליון שקל נגד המשכירה בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה בשל הותרת האנטנות הסלולריות על גג הבניין ובהארכת חוזה ההתקשרות עם חברת פרטנר.
כשלושה חודשים לאחר מכן הגישה המשכירה נגד השוכרת תביעת פינוי בה טענה שפתיחת החלון בקיר החיצוני של המושכר נעשה ללא אישור.
השוכרת טענה להגנתה כי תביעת הפינוי אינה אלא פעולת תגמול לתביעה הכספית. היא טענה כי ניתן לה אישור לפתיחת החלון בפגישה שקיימו הצדדים בפברואר 2018.
בינואר 2020 קיבל בית משפט השלום את תביעת הפינוי וקבע שהשוכרת הפרה את ההסכם.
בערעור חזרה השוכרת על טענתה כי פתחה את החלון רק בעקבות הסכמה שקיבלה בפגישת הצדדים. לדבריה לא ידעה שהמשכירה שינתה את עמדתה.
המשכירה תמכה בפסק הדין וטענה כי השוכרת ידעה בוודאות על התנגדותה לפריצת החלון.
לא מידתי
השופטת יהודית שבח כתבה כי יש ראיות המצביעות על כך שבטרם פריצת החלון הסירה המשכירה את התנגדותה, הגם שהסכמה לא הועלתה על הכתב.
עוד התברר כי מנהל המשכירה לא ראה בעין יפה את דרישות מנהל השוכרת לפיצוי, ואולם, במועד פריצת החלון לא היו סימנים חיצוניים לשינוי שהתרחש בלבו.
המשכירה אמנם לא אישרה לשוכרת לפתוח את החלון "מראש ובכתב", כפי הנדרש בהסכם, אך בהינתן ההסכמה בעל פה המשכירה מנועה מלהתכחש לכך.
מעבר לכך, הבהירה השופטת, גם לא בכל מקרה של הפרה ניתן לדרוש ביטול חוזה ופינוי ויש לנהוג בהקשר זה בתום לב. בהתחשב בסכום השיפוץ שהשקיעה השוכרת דרישת הפינוי אינה מידתית.
בנסיבות אלה ביטלה השופטת את חיובה של השוכרת לפנות את הנכס.
השופטים שלומית יעקובוביץ ויונה אטדגי הצטרפו לפסק הדין.
- ב״כ המערערת: עוה"ד אלי שימלביץ ודניאל אלפסי
- ב״כ המשיבה: עוה"ד עדי בראונשטיין וגל ברמוחה
עו״ד ארז הימן
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין