לפני כ-17 שנה נפלו בעלי חלקה בצפון ירושלים קורבן לגזל. העבריין נתפס והורשע אך בכך לא הסתיימה הפרשה. באחרונה התקבלה תביעתם נגד שני רוכשים שהעבירו את הקרקע הלאה מבלי לוודא מי בעליה האמיתיים.
11 שותפים בקרקע של 22 דונם בצפון ירושלים נפלו בשנת 2000 קורבן למעשה תרמית במסגרתו, כך התברר להם, נגזלה מהם הקרקע ובוצעו בה מספר עסקאות.
מיד כשנודע להם על המעשה פעלו השותפים להוצאת צו מניעה ולביטול פסק דין שהושג במרמה, ואפשר את רישום הקרקע על שם העבריין שגזל אותה.
אלא שעד שניתנו הצווים האמורים ב-2001, הקרקע כבר הספיקה להימכר שלוש פעמים ובחלקה אף נבנו בתים. כעשור לאחר מכן, הגישו השותפים תביעה כנגד הרוכשים ושני עורכי דין שהיו מעורבים בעסקאות.
במסגרת התביעה טענו התובעים כי הרוכש השני בחוליה, זה שקנה את הקרקע מהאחראי הישיר לגזל, התרשל כלפיהם כשמכר אותה אף שידע כי הקרקע גזולה. כך גם הרוכש השלישי, שהתרשל כשלא הוציא עובר לעסקה נסח טאבו עדכני, ממנו יכול היה ללמוד על כך.
כן נטען כי עורך הדין שערך את ייפוי הכוח להעברת הזכויות מהרוכש השני לרוכש השלישי לא בדק את העסקה כיאות, וכי גם עורך הדין השני לא בדק כדבעי את מסמכי הבעלות בקרקע.
עורכי הדין טענו מצידם כי לא ייצגו איש מהצדדים בעסקאות ועל כן לא היו חייבים לבדוק את מרכיבי העסקה. עורך הדין הראשון טען שבסך-הכל אימת חתימות על מסמכים כנוטריון, ועורך הדין השני טען כי חיווה דעתו בקשר למסמכים במסגרת פגישה מקרית עם הנתבעים ותו לא.
הרוכש השני בחוליה טען להגנתו כי אף הוא נפל קורבן לתרמית וכי הסכים להעביר את זכויותיו בקרקע לרוכש השלישי – "איש קש" מטעם המוכר – רק כחלק ממאמציו לקבל בחזרה מקדמה בסך 300 אלף שקל ששילם תמורת הקרקע. אך הרוכש השלישי טען כי רכש את הקרקע בתמימות מבלי שידע כי נגזלה.
יצוין, כי גרסת הרוכש השני לאירועים נדחתה בהליך הפלילי שנוהל כנגדו בגין הפרשה והוא בסופו של דבר הורשע בקבלת דבר במרמה.
בפסק דין שניתן באחרונה החליט סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט אברהם רובין, לקבל את התביעה באופן חלקי.
מונעי הנזק הזולים
השופט רובין לא השתכנע מגרסת הרוכש השני אך דווקא האמין לרוכש השלישי. עם זאת הוא קבע כי שני הרוכשים התרשלו כלפי התובעים והטיל עליהם אחריות מעצם היותם "מונעי הנזק הזולים ביותר". כלומר, הם אלה שיכלו למנוע את הנזק ולעצור את גלגול הקרקע הלאה, לו היו מבצעים בדיקות קלות יחסית כגון הוצאת נסח טאבו.
לגבי עורכי הדין, השופט דחה את התביעה כנגד שניהם וקבע שהם לא ייצגו בעסקאות אף אחד מהצדדים ועל כן היקף האחריות המקצועית שלהם כלפיהם הוא מצומצם.
בסיכומו של דבר השופט פסק לתובעים פיצוי בשיעור של כ- 640,000 שקל בגין 7 שנות שימוש בקרקע ועוגמת נפש. כל אחד מהרוכשים חויב לשלם להם בהתאם למתווה שנפסק בבית המשפט, בהתחשב בכך שחלק מהתובעים חתמו עם שניהם על הסכמי פשרה לאורך ההליך.
כמו כן הרוכשים חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 65,000 שקל. סכום דומה הושת על התובעים כהוצאות ושכ"ט לעורכי הדין הנתבעים.
* שמות ב"כ הצדדים לא פורטו בפסק הדין
עו"ד נורית מזובר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין