קרנית תפצה: לא הוכח שנהג הרכב הפוגע עשה זאת בכוונה

רכב אבטחה ביצע מרדף אחרי טרקטורון שרוכביו היו חשודים בפריצה והתנגש בו. קרנית טענה שלא מדובר בתאונת דרכים, כיוון שנהג הרכב התנגד בו במכוון. השופט חשב אחרת.

השופט אמיר סלאמה מבית משפט השלום בחדרה קבע כי "קרנית" (הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) תפצה צעיר שנפגע בתאונה שאירעה באזור קיסריה, ועוררה שאלה משפטית מהותית – האם הצעיר נפגע ב"תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

התאונה התרחשה בקיסריה בשנת 2012. התובע ישב כנוסע בטרקטורון בו נהג הנתבע. לטרקטורון לא היה ביטוח בתוקף. בשלב מסוים רכב פרטי ששימש חברת אבטחה החל לנסוע אחריו. נהג הרכב וחבר שנסע איתו חשדו כי התובע וחברו השתתפו בפריצה באזור שעליה קיבלו דיווח, בעוד שהתובע וחברו חששו שביצעו עבירות תעבורה). לאחר כמה דקות הרכבים התנגשו זה בזה, והתובע נפצע בגבו ובמקומות נוספים.

בתביעה שהגיש נגד "קרנית" וכן נגד שני הנהגים המעורבים, התובע טען כי פציעתו אירעה עקב "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לפנגעי תאונות דרכים. על סמך טענה זו הוא ביקש לחייב את קרנית בפיצויו, זאת מאחר שלטרקטורון לא היה ביטוח.

לחלופין, במידה שלצורך העניין ייקבע כי לא מדובר בתאונת דרכים, הוא טען כי על שני הנהגים לפצות אותו מכח פקודת הנזיקין.

קרנית טענה כי לא מדובר בתאונת דרכים כיוון שמדובר במעשה שנעשה במתכוון במהלך "מרדף", על ידי נהג רכב האבטחה, באופן המחריג את האירוע מהיותו תאונת דרכים, לנוכח דברי חוק הפיצויים שלפיו "לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם".

גם נהג הטרקטורון אימץ את טענת קרנית לכך שמדובר באירוע שנגרם עקב מעשה מכוון מצד הנהג הנוסף (קרנית שלחה הודעת צד שלישי נגד נהג הטרקטורון, בה ביקשה שיפוי מכוח חוק הפיצויים, כך שברור כי עדיף לו שייקבע שלא מדובר בתאונת דרכים).

נהג הרכב ומבטחתו חברת "כלל" צידדו בעמדת התובע.

לעצור – לא לפגוע

לאורך פסק דינו, השופט סלאמה פירט את העדויות והראיות (כולל סרטון של האירוע) והציג ניתוח מעמיק של כל שלבי המקרה, החל מהמפגש הראשון בין שני הרכבים ועד לרגע ההתנגשות.

בסופו של דבר סקירתו הובילה אותו למסקנה כי לא הוכח שנהג רכב האבטחה פגע בטרקטורון במתכוון. עיקר הדיון עסק במה שנקרא "כוונה משנית" – הטענה של קרנית שלפיה גם אם לא התכוון ישירות ("כוונה עיקרית"), הנהג רצה בכל מאודו לעצור את הטרקטורון, והיה מודע לסיכון הכרוך בנהיגתו, כך שיש לייחס לו "כוונה משנית".

אלא שהשופט כי העובדה שהנהיגה חשפה את התובע לסכנה אינה מספיקה לצורך הוכחת "כוונה", ובפועל לא הוכח שהנהג היה מודע לאפשרות ודאית בפגיעה בתובע, וכלל לא הוכח שפעל מתוך רצון להישג את תוצאה זו. במילים אחרות, לפיה השופט כוונה לעצור את הטרקטורון אינה כוונה לפגוע בו.

בין היתר, מסקנת השופט התבססה על עדות החברה שהיה לצד נהג רכב האבטחה – עד שהותיר רושם חיובי ואמין.

בתוך כך קרנית אף טענה בין היתר כי אין אינדיקציה לכך שנהג הרכב ניסה לבלום, אלא שהשופט הזכיר כי לפי עדות הובחן התנועה, היעדר סימני בלימה, אינו אומר שלא היתה בלימה מצד הרכב.

בהתאם לכך התביעה נגד קרנית התקבלה, וכן נגד נהג הטרקטורון. התבעה נגד נהג הרכב וחברת "כלל" נדחתה. ההליך נגד קרנית יימשך על מנת לקבוע את סכום הפיצוי.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין