קפצה אל מותה מחלון בית החולים - היורשים יפוצו ב-400 אלף ש'

סכיזופרנית שאושפזה ב"הלל יפה" עם מחשבות שווא ניצלה את היעדר ההשגחה עליה כדי לקפוץ מקומה רביעית. 14 שנה לאחר התקרית המצערת - נקבע שהצוות הרפואי התרשל

חולת סכיזופרניה עם היסטוריה של ניסיונות התאבדות אושפזה ב"הלל יפה" תחת מחשבות שווא ומצב פסיכוטי פעיל. בשלב מסוים, כשהיא ללא השגחה, קפצה מחלון חדרה שבקומה הרביעית - ומתה. 14 שנה לאחר התקרית הטראגית קבעה השופטת ויג'דאן חליחל מבית משפט השלום בתל אביב שבית החולים התרשל בשמירה על המנוחה, ומכאן שעל המדינה, כבעליו, לפצות את יורשיה בכ-400,000 שקל.

שנים רבות לפני מותה אובחנה המנוחה כלוקה בסכיזופרניה פרנואידית, ובעברה מספר רב של אשפוזים במרכזים לבריאות הנפש בשל מצב פסיכוטי, שהיה חלק ממחלתה. בתחילת מרץ 2011 היא הגיעה ל"הלל יפה" שבחדרה והתלוננה על מחשבות רדיפה, וכי אינה ישנה בלילות מזה שבועיים. לאחר מתן טיפול היא שוחררה, אך חזרה לבית-החולים בשלהי אותו חודש, לאחר שהתלוננה בפני רופא המשפחה שלה על לחצים בחזה, קוצר נשימה והזעה.

כבר בלילה הראשון לאשפוזה (השני) הייתה המנוחה באי שקט, והשינה שלה לא הייתה רציפה. פסיכיאטרית שבדקה אותה רשמה לה זריקת הרגעה, אך לא הורתה על השמת שמירה עליה. כשמונה שעות לאחר מתן הזריקה הוזעק הצוות הרפואי לחדר האשפוז שבקומה הרביעית, אחרי שנודע כי המנוחה קפצה מהחלון. לאחר פעולות החייאה שלא צלחו נקבע מותה, בגיל 52.

בתביעה שהוגשה נגד המדינה, כבעלת בית החולים, טענו יורשי המנוחה כי מותה נגרם כתוצאה מרשלנות הצוות הרפואי. לטענתם היה על הצוות בין היתר לשים עליה שמירה, או להעבירה לחדר בקומת קרקע או עם סורגים, באופן שימנע את קפיצתה מהחלון.

מנגד טענה המדינה שהמנוחה קיבלה מצוות בית החולים טיפול רפואי מיטבי, במסגרתו הופעל שיקול דעת מקצועי וזהיר. לטענתה התאבדות המנוחה הייתה בלתי צפויה ולא ניתן היה למנוע אותה מראש, גם בהנחה שהיו ננקטים כלפיה אמצעי זהירות למיניהם.

באשפוז הראשון כן שמרו

השופטת חליחל מצאה שנפלה בהתנהלות הצוות הרפואי רשלנות, המתבטאת בעיקר בשיקול דעת לקוי שהפעילה הפסיכיאטרית באי-הצבת שמירה על המנוחה - זאת בניגוד לאשפוזה הראשון שם, אז הוחלט שכן לשמור עליה מפני עצמה. רשלנות נוספת, לדברי השופטת, הייתה באי-בדיקת המנוחה למשך שעות רבות אחרי שקיבלה את זריקת ההרגעה.

"משידעה הפסיכיאטרית כי מחשבות השווא של המנוחה לא ניתנות לשכנוע ואף לאחר מתן הזריקה יידרשו לפחות מספר שעות בכדי שתחל ההשפעה", כתבה השופטת, "מתבקש היה כי המנוחה תיבדק שוב בשעות שלאחר מכן וכי עד שתוכח השפעת הזריקה יינתנו הוראות למתן שמירה למנוחה, וכפי שקרה באשפוזה הקודם".

לדברי השופטת ההתאבדות אינה מנתקת את הקשר הסיבתי הנדרש בתביעות רשלנות, שהרי אם בית החולים היה פועל כמצופה ממנו ומשגיח על המנוחה - אובדנית במצב פסיכוטי פעיל ששוחררה אך לאחרונה מאשפוז פסיכיאטרי - סביר להניח שההתאבדות הייתה נמנעת.

בנסיבות אלה קבעה השופטת שעל המדינה לפצות את יורשי המנוחה ב-325,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 76,700 שקל והוצאות משפט.

• ב"כ התובעים: עו"ד רינה נחמני-רבינוביץ
• ב"כ הנתבעת: עו"ד עידית בורבין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.