רוכשי דירת בוטיק נדהמו לגלות שתקרת החניה שהוקצתה להם נמוכה מהרכב שלהם. השופטת קבעה שהיה על היזם ליידע אותם על המגבלה ופסקה להם פיצוי של 110 אלף שקל
בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה של רוכשי דירה בפרויקט יוקרתי ביפו כנגד יזם הפרויקט. לטענת הרוכשים הם קיבלו את הדירה באיחור, וכשכבר הגיע מועד המסירה הם גילו שמידות החניה שהוקצתה לטובתם במכפיל חניה, אינן תואמות למידות הג'יפ שברשותם. השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט קיבלה את הסבריו של היזם לאיחור במסירה אך מאידך חייבה אותו לפצות את הרוכשים על הליקוי במתקן החניה.
התובעים רכשו לפני כעשור דירת 4 חדרים בפרויקט "תמונה יפואית" שבשכונת עג'מי ביפו. באוקטובר 2015 הם הגישו את התביעה לבית המשפט ובה עתרו לפיצוי בסך 370,000 שקל. לטענתם, היזם הפר את הסכם המכר כלפיהם כשמסר להם את הדירה באיחור של כ-7 חודשים. כמו כן, נגרמה להם ירידת ערך בשל מידות מכפיל החניה שאינן תואמות לג'יפ. מומחה מטעם בית המשפט העריך את ירידת הערך ב-72,000 שקל.
לעומתם טען היזם כי האיחור במסירה נבע משלל אירועים שלא היו בשליטתו. לדבריו, מבצע "צוק איתן" שהתנהל באותה תקופה מנע כניסת פועלים מהשטחים ועיכב את קצב הבנייה. בנוסף, השבתות שנערכו אז בחברת החשמל ובמכבי האש תרמו אף הן לעיכוב בהשלמת הבנייה.
גם בסוגיית החניה התנער היזם מאחריות והגיש הודעת צד שלישי נגד אדריכל הפרויקט והקבלן המבצע. לטענת היזם, ככל שקיימים ליקויים במתקן החניה האחריות לפיצוי רובצת עליהם.
ההסכם שותק
השופטת פינצ'וק-אלט קבעה שהאיחור במסירת הדירה מוצדק ואינו מהווה הפרת חוזה. זאת, משום שההשבתות בחברת החשמל ובכיבוי האש אכן הקשו על היזם להשלים את הפרויקט, והסכם המכר כולל סעיף שמאפשר לו להתעכב עם המסירה מסיבות שאינן תלויות בו.
לעומת זאת, בסוגיית מתקן החניה, ההסכם שותק לחלוטין בנוגע למגבלה כלשהי על גובה הרכב החונה.
"האדם הסביר רשאי להחזיק רכב מסוג ג'יפ שהוא גבוה אך במעט מרכב סטנדרטי ולהניח שחניה מקורה בבניין מגורים תאפשר לו להחנות את רכבו", כתבה השופטת. היא הוסיפה כי לנוכח העובדה שרכבי "קרוסאובר" כמו זה של התובעים נפוצים מאוד במחוזותינו, היה על היזם להתריע בפני הרוכשים במפורש שקיימת בחניה מגבלת גובה.
השופטת הוסיפה כי גובה המתקן כפי שנמדד בפועל (151 ס"מ), נמוך אפילו מזה שמצוין במפרט של יצרנית המתקן (160 – 175 ס"מ). היא נימקה כי המידות הרשמיות מטעם היצרן הן מדד לציפייה של האדם הסביר ביחס למה שהוא עתיד לקבל כשהוא רוכש חניה.
לדברי השופטת, הן מומחה בית המשפט והן המומחה מטעם היזם קבעו שמדובר בליקוי בנייה. היא ציינה שהראשון כלל לא נחקר על חוות דעתו, ובנסיבות העניין היא מקבלת את עמדתו בעניין ירידת הערך.
בתוך כך השופטת דחתה את הודעת הצד השלישי שהגיש היזם. היא קבעה כי בתור מי שניהל את הפרויקט ביד רמה היזם היה מודע לכל, ובין היתר לגובה מתקן החניה. בנסיבות אלו, הוא לא יכול להתנער מאחריות ולגלגל אותה על גורמים אחרים.
בסופו של יום לתובעים נפסק פיצוי של 72,000 שקל על ירידת הערך בתוספת 20,000 שקל עבור עוגמת הנפש, וכן הוצאות משפט ושכ"ד עו"ד בסך 18,400 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד חנן כהן
- ב"כ היזם: עו"ד טל רון
- ב"כ הקבלן המבצע: עו"ד מימון אביטן
- ב"כ האדריכל: עו"ד רוז נור סבאג
- ב"כ מתקינת החניה: עו"ד נתאי נדר
עו"ד דקל מנחמי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין