אדם העביר דירה לאמו, שכמה שנים אחר כך העבירה אותה לאחיו. האם מדובר ב"הענקה אסורה"? ביהמ"ש המחוזי בפסק דין נדיר בתחום פשיטת הרגל.
במוקד הדיון עמדה דירה בתל-אביב, שבעליה העביר אותה ב-1999 לאמו ללא תשלום. כשנתיים לאחר מכן העסק שלו נקלע לקשיים, ובהמשך הוא הוכרז פושט רגל. ב-2003 האם העבירה את הדירה לבנה השני – אחיו של החייב – ולימים נפטרה.
נכנסת לחובות?
עורך דין פשיטת רגל
המקרה הנדיר, שהתנהל בביהמ"ש המחוזי בתל אביב, הוליד שאלות שטרם נדונו בבתי המשפט.
הנאמן בפשיטת רגל טען שיש לבטל את העברת הדירה מהחייב לאמו בשל היותה "הענקה אסורה" – כלומר העברת נכס במטרה להבריח נכסים ולהתחמק מחובות – ולחייב את אחי החייב בתשלום שווי הדירה שקיבל מהאם.
לטענת הנאמן, החייב היה בחדלות פירעון כבר ב-1997 ובוודאי בהמשך בשנים 1998–2000 לאחר שמשך מהחברה מיליוני שקלים מבלי שהייתה לו יכולת להחזירם.
החייב טען, בין היתר, שהעביר את הדירה לאמו בשל חששה לגורל נכסי המשפחה בעקבות אורח חייו הפזרני. לדבריו, בעת ההעברה הוא היה במצב כלכלי טוב מאד, ויכול היה לעמוד בכל התחייבויותיו.
האח שאליו הועברה הדירה סיפר כי בשנים עברו הוא ואחיו היו שותפים באולם אירועים, אלא שבשלב מסוים התגלעו ביניהם חילוקי דעות, עד שבאמצע שנות ה-90 הם החליטו להיפרד, בתהליך שהיה כרוך במאבקים משפטיים, ומאז הם לא מדברים.
הוא ביקש לדחות את הבקשה וטען, בין היתר, שהאם נתנה לו את הדירה כיוון שבמסגרת ההיפרדות העסקית הוא ויתר על כספים רבים.
עוד הוא טען כי לא הוא זה שקיבל את אותה דירה אלא אמו, ולכן אין מקום להיעתר לבקשה.
היו צריכים לדעת
סגן הנשיאה השופט איתן אורנשטיין השתכנע שלחייב לא היו אמצעים כספיים לשלם את חובותיו העצומים, בין היתר לרשויות המס, כבר בתקופה בה העביר את הדירה לאמו.
השופט הוסיף כי אם רצתה האם להציל את הדירה מפזרנותו של בנה, אחיו הוא האדם האחרון שהיה מצופה שתעביר לו את הדירה לנוכח מערכת היחסים העכורה בין שני האחים. היא יכלה, למשל, להעביר אותה לילדיו של החייב.
השופט קבע כי בהתחשב במצבו הכלכלי הרעוע באותה תקופה, העברת הדירה מהחייב לאמו אסורה ובטלה. מכאן בחן השופט את האפשרות "לעקוב" אחר העברת הדירה לאח. השופט גרס כי המבחן בסיטואציה כזאת הוא האם הדברים נעשו בתום לב.
השופט ציין שלא הועלה בפניו טעם ענייני להעברת הדירה לאם וממנה לאח, כשבכל אותה עת האם והאח ידעו – או לפחות היו צריכים לדעת – כי החייב נתון בקשיים כלכליים ולא יוכל לפרוע את חובותיו. מכאן שהאח ידע – או היה עליו לדעת – שמדובר במהלך פסול, ולכל הפחות בעייתי.
לפיכך נקבע שהעברת הזכויות בדירה לאח לא נעשתה בתום לב, ולכן ניתן "לעקוב" אחריה ולחייב את האח בהשבת הדירה או שוויה.
בהתאם, השופט חייב את אחי החייב לשלם לנאמן את שווי הדירה במועד ההענקה – 2,415,195 שקל, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום העברתה ב-1999. האח יישא בהוצאות הנאמן בסך 12,500 שקל ובהוצאות הכנ"ר בסך 5,000 שקל.
כמי שעוסק בתחום פשיטת הרגל, אני סבור כי ביהמ"ש הרחיב את רעיון ביטול הענקות הנכסים – מה שמתיישב עם הרפורמה הנוכחית שמוביל כונס הנכסים הרשמי, פרופ' דוד האן: מצד אחד מקלים על מתן הפטר לחייבים שמשתפים פעולה ומן העבר השני מחמירים עם חייבים שמנסים להבריח נכסים.
- ב"כ החייב: עו"ד דרור בן שמואל
- ב"כ המשיב: עו"ד איתן ארז
- הנאמן: עו"ד אורן הראל
יתר באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד אסף שמרת עוסק בפשיטת רגל, חדלות פירעון, בנקאות והוצאה לפועל
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין