לאחרונה ניתנו מספר פסקי דין שעסקו בבעיה נרחבת למדי, שעניינה: ייעוץ הבנקים ללקוחותיהם בכל הנוגע לרכישת ניירות ערך.
היותם של הבנקים גופים כלכליים הפועלים למטרת רווח, בצד היותם גופים "מעין ציבוריים", מעלה שאלות קשות בדבר האפשרות לניגוד עניינים במסגרת הפעילות מול הלקוחות.
הבעייתיות במתן ייעוץ להשקעות ע"י הבנקים נבחנה כבר בעבר ע"י ועדת בייסקי, שקבעה חד משמעית, כי בייעוץ כזה קיים ניגוד אינטרסים מובהק.
מספר פסקי דין שנתנו לאחרונה שבו ונגעו בסוגיה, ובחנו שוב את היקף אחריותו של הבנק אל מול הלקוח כמשקיע. למרות שלא אחת מוצגות השקעות שונות בני"ע כהימור, חוזרים ומצביעים בתי המשפט על כך שרמת הסיכון אינה פוטרת את הבנק מהחובה להעניק ללקוח שירות הולם.
מאז קריסת הבורסה בשנת 1994, הוגשה סדרה ארוכה של תביעות בנקים כנגד משקיעים שכשלו, ונותרו חייבים לבנקים.
תביעה אחת מתוך אלה עוסקת במקרה בו פנה בנק אל לקוחות והציע להם הלוואה לצורך השקעה בניירות ערך של הבנק, הלוואה ללא בטחונות מלבד התיק עצמו. באותו מקרה הושקע הכסף כולו במניות, וגם כשביקשו למכור את הקרנות סירב עובד הבנק לעשות זאת, אולי מתוך אמונה שהבורסה תעלה. השופט דניאל ארנסט קבע, כי העובד, כיועץ השקעות סביר, היה חייב לצמצם את הסיכונים ללקוחות, ולא כך עשה. השופט קבע כי פעולות העובד תאמו את אינטרס הבנק ולא את זה של הלקוח, ולכן הלקוח לא צריך לשאת לבד בכל האחריות. באותו מקרה גרס גם בנק ישראל שלא היה מקום להעמיד הלוואות לשם השקעה בקרנות נאמנות תוך הסתמכות על רווחים בשוק ההון, וכי יש מקום להשתתפות הבנק בהפסדים שנגרמו. השופט קבע, כי על הבנק היה להזהיר את הלקוח מפני הסיכונים, ואי האזהרה כמוה כהטעיה. (תא 44384/96 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' כהן לילי ואח')
פרשת מולר נ' בל"ל עסקה בביצוע עסקת סחר באופציית מטבע חוץ ע"י הבנק, בה נגרם ללקוחות הפסד כספי. השופטת שטרנברג אליעז קבעה שם, כי למרות שהמדובר ב"תחום מסוכן אשר כמוהו כהימור", מידת הסיכון שמוכן הלקוח לקבל על עצמו- אין בה כדי לשחרר את הבנק מהמחוייבות להעניק שירות הולם. השופטת קבעה, כי לפקידי הבנק לא היה את הידע הבסיסי הנדרש לביצוע פעולות כאלה, וכי בנק הנותן שרותים בשוק ההון ובניירות ערך חב ללקוחותיו, הנותנים בו אמון רב, ידע בסיסי ומיומנות שנדרשים לביצוע פעולות בשוק המתאפיין בסיכון גבוה, תוך זמן קצר יחסית. (ת"א 3094/98 ז'אן קלוד מולר ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ).
למרות שבכל פסקי הדין מודגשות חובות הבנק כלפי הלקוח, הרי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה הן הקובעות את התוצאה הסופית, והיו לאחרונה אף מקרים בהם זכו הבנקים בתביעות שעסקו בנושא זה.
בפרשת צרפתי נ' בנק הפועלים, הגיע לפני ביהמ"ש מקרה בו לקוח רכש מנייה ספקולטיבית ביותר, מיוזמתו, ולאחר מכן בחר במהלך שעפ"י עצת מנהל ההשקעות היה בלתי סביר ומנוגד להיגיון. הלקוח איבד את כספו ותבע את הבנק בגין הנזק.
ביהמ"ש, שלא קיבל את גרסת הלקוח, השתכנע כי הוא פעל עפ"י עצת חבר, וכשזו הוכיחה את עצמה כעצת אחיתופל הוא ביקש לתקן את הנזק בהטלת האשמה על הבנק. ביהמ"ש נתמך בין היתר בכך שאותו לקוח היה משקיע סולידי, שהשקיע בפקדונות ובקופות חיסכון בלבד, ושלמרות שלא היה בקי כלל בשוק המניות בחר לרכוש באופן פתאומי ובסכום גדול מניות נפט, מהספקולטיביות ביותר בשוק המניות, שערכן עלה תוך מספר שעות ב-20%.
מסקנתו של ביהמ"ש היתה, כי פעולה זו נעשתה בעקבות מידע פנימי, ומידע מאוחר יותר מאותו מקור הביא ככל הנראה להפסדים. (ת.א. י-ם 6058/02, צרפתי נגד בנק הפועלים).
גם בפרשת אברהם דרעי נ' הבנק הבינלאומי, העדיף בית המשפט את גרסת הבנק על גרסת הלקוח. הלקוח הציג עצמו כבור גמור בנושא הבורסה, וככזה שהיה תלוי תלות מוחלטת בבנק ובנכונותו לספק לו את המידע המהותי לרכישות. לטענתו, נתן אמון מלא בבנק ולא שאל, בירר או בדק את הנושא. לאור מקצועו של הלקוח ונסיבות המקרה הגיע ביהמ"ש למסקנה שלא כך הדבר, אך עם זאת קבע כי "היותו של אדם מומחה או בקיא ברזי מערכת המניות והאופציות, אין בה כדי לגרוע מאחריות הבנק... לבצע גילוי נאות... עם זאת, ידוע כי היקף החובה ו"רמת הנאמנות" הנדרשים ... משתנים ממקרה למקרה ומושפעים... מטיב היחסים בין הבנק ללקוח... מהפעולות המבוצעות על ידי הלקוח... מהלקוח עצמו ונסיבותיו האישיות. אין ספק כי עת מדובר בלקוח שאינו בקיא ואינו מעורה בתחום הפיננסי, היקף חובת הנאמנות תגדל".
השופט הבהיר, כי שאלות שנשאלות במהלך המו"מ מרחיבות את חובת הגילוי של הבנק, אך כששאלה לא נשאלת אין לבנק סיבה לחשוד שהלקוח לא יכול להשיג את המידע הדרוש לו.
ביהמ"ש מצא לנכון להזכיר ולהזהיר כי "אין הבורסה מדע מדויק...למטבע ההשקעות שני פנים - מחד, משתקף לו הסיכוי לרווח - והוא נוצץ ומפתה, ובשלו נמשכים רבים להשקיע בבורסה. מאידך, צידו השני של המטבע אינו כה זוהר, אלא דהוי משהו - זהו הסיכון, אשר נלווה תמיד לכל השקעה והוא חלק אינהרנטי ממנה. אין לזלזל בו ואין להקל בו ראש. עם הסיכון נגררת החובה לשאת בהפסדים". (ת"א 21333/01, אברהם דרעי נגד הבנק הבינלאומי).
נסכם ונאמר, כי קו הגבול שבין ייעוץ לגיטימי ומותר לבין שכנוע הוא במרבית המקרים קשה עד מאוד לאיתור. במיוחד כאשר נזקקים לשאלות אלו זמן רב לאחר קרות האירוע.
עלינו להבין כי הבנק נתפס בעיני הציבור הרחב, כגוף אמין, מומחה ובעל צביון ציבורי. וכאשר לדימוי זה מצטרפת התלות של מרבית הציבור בבנק, לפנינו משחק כוחות בלתי מאוזן לחלוטין. לפיכך, על פקידי הבנק להיות זהירים ביותר בהמלצותיהם ולהציג בפני לקוחותיהם בצורה הברורה ביותר את הסיכויים, אך בעיקר את הסיכונים בכל עיסקה ועיסקה, וזאת מאחר שלהצלחה שותפים רבים, אך הכישלון יתום ועמו הלקוח יצטרך להתמודד.
* משרד עורכי-דין המתמחה בתחום הבנקאות. עו"ד גלעד נרקיס הינו המחבר של סדרת הספרים: "החובות החלות על הבנקים".
** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
לאתר של עו"ד גלעד נרקיס: www.narkis-law.com
לפסקי הדין שאוזכרו במאמר:
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.