בדצמבר 2016 ניתן צו הקפאת הליכים לחברה שעסקה ב-24 פרויקטים של התחדשות עירונית. באחרונה אישר בית המשפט לנאמן למכור חלק מהפרויקטים לחברה אחרת חרף התנגדות בעל השליטה בחברה הקורסת.
חברת "יובל בניה ונכסים" שעסקה עד לא מזמן בפרויקטים של התחדשות עירונית (תמ"א 38) נקלעה בשנה שעברה לחדלות פירעון. לפני כחמישה חודשים ניתן לבקשתה צו הקפאת הליכים ומונה נאמן לנכסיה.
טרם קריסתה החברה ניהלה 24 פרויקטים שנעצרו בשלבי תכנון כאלה ואחרים. הנאמן פרסם הזמנה להגשת הצעות לרכישת הפרויקטים, ובמקביל, ביקש את התייחסותם של דיירי הפרויקטים ביחס לזהות הקבלן שיבוא בנעלי החברה.
שתי הצעות הגיעו לשלב הסיום – האחת של קבוצה בשם "ימין" והשנייה של קבוצה בראשותו של דוד גוזלן, בעל השליטה בחברה הקורסת.
קבוצת ימין הציעה לשלם לקופת הנושים 40,000 שקל על כל יחידת דיור בכל פרויקט שיועבר אליה, בתנאי שניתן היתר בנייה. קבוצת גוזלן הציעה הצעה משופרת של 100,000 שקל על כל יחידה עם היתר וסכומים של 50,000-80,000 שקל לגבי יחידות שלגביהן טרם ניתן היתר.
דיירי שמונה פרויקטים הודיעו שהם בוחרים בהצעתה של קבוצת ימין ודיירי חמישה פרויקטים הודיעו שהם בוחרים בגוזלן. דיירי 11 הפרויקטים הנותרים לא בחרו בקבוצה כלשהי ורובם הודיעו שהם לא רואים עצמם מחויבים בהסכם מול החברה שקרסה.
הנאמן הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לאשר לו למכור את הפרויקטים בהתאם להעדפות הדיירים (שמונה לימין וחמישה לגוזלן). קבוצת ימין תמכה בבקשה אך גוזלן התנגד.
לטענתו, הנאמן הפלה אותו לרעה בכך שמנע ממנו גישה לדיירים, מה שסיכל את יכולתו לשכנע אותם לבחור בו. עוד לדבריו, מבחינת נושי החברה, הצעתו עדיפה בהרבה ותזרים סכומים כפולים לקופת הנאמן ולכן יש להעביר את כל הפרויקטים אליו.
הנאמן השיב כי עשה חסד עם קבוצת גוזלן בכך שלא פסל את הצעתה על הסף, אף שהוגשה באיחור. הוא דחה את הטענה כאילו נמנעה מהקבוצה גישה אל הדיירים וציין כי הפער בין ההצעות בפועל אינו גבוה בהתחשב בשלבים התכנוניים שבהם נמצאים הפרויקטים.
מתכון בטוח לתביעות
השופט חגי ברנר ציין כי שיקולי התועלת הכלכלית של הנושים אינם חזות הכל ויש להביא בחשבון שיקולים נוספים שבבסיסם נורמות התנהגות ראויות ושמירה על אמון הציבור.
לדבריו, יש לייחס משקל מכריע להעדפותיהם של דיירי הפרויקטים שחוו לא מזמן משבר מול חברה שהפרה את ההסכמים מולם. השופט הדגיש שכשמדובר בפרויקט של התחדשות עירונית שבמסגרתו הבנייה מתבצעת כשהדיירים ממשיכים לגור בדירותיהם ומנסים להמשיך בשגרת חייהם, נדרשת מידה גבוהה במיוחד של אמון הדדי ורצון טוב בין הקבלן המבצע לבין הדיירים. בנסיבות אלה, כל ניסיון "לכפות הר כגיגית" על דיירי בניין מסוים ולאלץ אותם לשתף פעולה עם קבלן שאיננו מקובל עליהם הוא "מתכון בטוח" לתביעות, סכסוכים ותקלות.
השופט הוסיף שהתנהלות קבוצת גוזלן עד כה אינה מעוררת אמון – היא הגישה את הצעתה באיחור ונמנעה מלהגיש ערבות בנקאית ומלחתום על נוסח החוזה מול הנאמן כפי שעשו יתר המציעים.
"העובדה שמדובר בקבוצה בניהול בעל השליטה של החברה שקרסה, כל אלה אינם מעודדים ואינם מבשרים טובות, ובוודאי שבנסיבות אלה, אין זה מתקבל על הדעת לכפות את הצעתה של קבוצת גוזלן על הדיירים שהעדיפו את קבוצת ימין", כתב השופט.
בנסיבות אלה נעתר השופט לבקשת הנאמן ואישר את חלוקת הפרויקטים בין שתי הקבוצות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה
* עו"ד רון ניב עוסקת בתמ"א 38 ובדיני תאגידים
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין