בית הדין לעבודה דחה את הטענה של חברת השמירה כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על העובד כיוון שהוצב במשרד הקליטה. היא תשלם לו כ-173 אלף שקלים
קב"ט של משרד ממשלתי לא עובד במשרת אמון ולכן זכאי לתשלום עבור שעות נוספות. כך נקבע לאחרונה בפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. סגנית נשיאת בית הדין אריאלה גילצר-כץ הבהירה כי התפקיד שביצע הקב"ט לא עומד בקריטריונים למשרת אמון שמחריגה אותו מהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, בין היתר משום שהעבודה שלו ניתנת לפיקוח והוא לא היה בתפקיד ניהולי בכיר.
הנושא עלה לדיון במסגרת תביעה שהגיש קב"ט שהוצב במשרד העלייה והקליטה נגד חברת השמירה "ע.מ.י.ש.ב", לאחר שפרש לגמלאות. הקב"ט טען כי עבד שעות נוספות באופן קבוע והגיש דוחות נוכחות שהעידו על כך. הוא תבע פיצויים של כ-154,000 שקלים על שעות נוספות וכן כ-61,000 שקלים עבור השלמות של הפרשות גמל ודמי הבראה, יתרת ימי חופשה ופיצויים על תלושים פיקטיביים, אי מסירת הודעה על תנאי העסקה והתנהלות בחוסר תום לב.
להגנתה, טענה חברת השמירה בין היתר כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על התובע מאחר שהועסק במשרת אמון ולכן הוא לא זכאי לתשלום עבור שעות נוספות, מה גם שמעולם לא דרש זאת. בנוסף ביקשה החברה לקזז ימי חופשה והפרשות לקרן השתלמות ששולמו לו ביתר.
לא פיקחה
סגנית נשיאת בית הדין לעבודה בתל-אביב אריאלה גילצר-כץ הסבירה שמשרת אמון ששוללת זכות לגמול שעות נוספות היא משרה שאי אפשר לפקח עליה ועונה על מספר קריטריונים, כמו: תפקיד בכיר ומרכזי עם אחריות, סמכות לקבל החלטות באופן עצמאי וחשיפה למידע רגיש של המעסיקה.
השופטת הוסיפה כי אחד החריגים לכך הוא תפקידם של מאבטחי שרים אבל התובע לא היה מאבטח של שר. מאחר שלא הועסק בתפקיד ניהולי והמשרה שלו בהחלט ניתנת לפיקוח כיוון שהוא יכול לדווח מתי הוא מתחיל את יום העבודה ומתי סיים אותו, הוא זכאי לגמול שעות נוספות.
השופטת קבעה כי התובע הוכיח שעבד שעות נוספות ואילו החברה לא הציגה את הדוחות שלה, ונראה כי בפועל לא פיקח על עבודת התובע ולא מילאה אחר הוראות חוק הגנת השכר שמחייבות אותה לנהל פנקס נוכחות.
עוד קבעה השופטת כי גם אם לאורך השנים התובע לא דרש את המגיע לו זה לא שולל ממנו את הזכויות המגיעות לו מכוח החוק. כמו כן נקבע כי החברה לא רשאית לקזז תשלומים ששילמה לעובד ביתר לאורך שנים, שכן הטבה שמעסיק מעניק לעובד לאורך זמן הופכת לחלק מתנאי העבודה המוסכמים שלו.
לבסוף, השופטת קבעה כי לתובע מגיעים יתרת ימי חופשה והפרשי פנסיה על בסיס גמול השעות הנוספות. עם זאת, נקבע כי אין הצדקה לפסוק לו פיצויים נוספים לנוכח העובדה שבמסגרת פסק הדין קיבל את זכויותיו. בסך הכל נפסקו לתובע פיצויים של כ-157 אלף שקלים בתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות של 16,000 שקלים.
עו"ד אליהו קייקוב
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין