השופטת, שצפתה בסרטון מזירת האירוע, לא שוכנעה כי מדובר בנאשם. "פניה של הדמות אינם ברורים דיים לשם זיהויים, בוודאות הדרושה, כפניו של הנאשם ולא מן הנמנע כי מדובר בצעיר אחר, מבני עדתו".
בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה לאחרונה צעיר כבן 24 ממוצא אתיופי משוד של קשיש בחיפה. השופטת תמר שרון נתנאל קבעה כי סרטון מטושטש שהגישה המשטרה, ובו נראה אדם שדומה לנאשם מנסה למשוך כסף באמצעות כרטיס האשראי הגנוב של הקשיש, לא שכנעו אותה שמדובר בו ולא במישהו אחר – שמזכיר אותו.
לפי כתב האישום, באחד מערבי אוקטובר 2017 שלף הנאשם ארנק מכיסו של קשיש כבן 87 שפסע עם הליכון ברחוב החייל בחיפה, דחף אותו וברח. לאחר מכן, הוא ניגש להוציא מכספומט כסף באמצעות הכרטיס אך לא הצליח.
בתחילה המשטרה קיבלה מידע מודיעיני שלפיו מדובר באחי הנאשם, אך לאחר שזה הוכיח אליבי, עברה המשטרה לנאשם.
הנאשם טען בבית המשפט לחפותו והבהיר כי ביום האירוע שהה בבית ו"עשה מוסיקה", וכי הוא הולך בדרך הישר ומעולם לא היה שודד קשיש.
לבית המשפט הוגשו סרטונים שלטענת התביעה מוכיחים את אשמתו של הנאשם. העיקרי שבהם הוא סרטון שבו נראית דמות שדומה בחזותה הכללית לנאשם מנסה להוציא כסף באמצעות כרטיס האשראי הגנוב, עד שהוא נבלע.
התביעה אף ערכה "מסדר זיהוי" בקרב בני משפחת הנאשם שאישרו כי ייתכן שמדובר בו. כמו כן, הסרטון הועבר למומחית מז"פ שקבעה כי "לא ניתן לשלול" שזהו הנאשם.
מחדל חקירה
ואולם, השופטת שרון נתנאל קבעה כי "לא ניתן לשלול" זו אינה רמת ודאות שמספיקה להרשעה פלילית. גם לגבי בני המשפחה, השופטת חידדה את עדויותיהם וציינה כי מעבר לכך שהם הונחו להאמין שמדובר בנאשם, בסופו של דבר הם לא היו בטוחים שזה הוא, משום שתווי פניו היו מטושטשים.
"אין לנאשם מאפיין מיוחד, לא בפניו, לא בגופו ולא בעמידתו או בהליכתו", כתבה השופטת. "בהנחה לפיה בני משפחתו של אדם יכולים לזהותו טוב יותר מזרים... אין די, במקרה זה, כדי לבסס זיהוי ללא ראייה חיצונית, משמעותית, שתקשר בין הנאשם לבין המעשה וראייה כזאת לא הובאה בפני".
השופטת הוסיפה כי היא עצמה צפתה בסרטון ובנאשם במהלך 17 הדיונים שהתנהלו בתיק, ולא שוכנעה כי הדמות בסרטון זהה לו. "אכן, הדמיון במראה הכללי... הוא רב, אך פניה של הדמות אינם ברורים דיים לשם זיהויים, בוודאות הדרושה, כפניו של הנאשם ולא מן הנמנע כי מדובר בצעיר אחר, מבני עדתו של הנאשם, הדומה לו", כתבה.
בנוסף, השופטת סברה כי הנאשם ביסס את טענת האליבי ברמה מספקת באמצעות עדותו של אביו, שאישר כי היה בבית.
לנוכח הדברים האמורים השופטת קבעה כי התביעה לא הצליחה לזהות את הנאשם כמי שביצע את העבירה.
למעלה מן הצורך השופטת הוסיפה כי מצאה מחדל חקירה משמעותי בכך שהמשטרה לא פעלה לתפוס את כרטיס האשראי שנבלע כדי לבדוק טביעות אצבע באופן מיידי. לדבריה, לו הכרטיס היה מגיע למשטרה לפני שעבר ידיים, ייתכן שאפשר היה לדלות ראיות לגבי זהותו של מבצע השוד.
לפיכך השופטת קבעה כי המאשימה לא הוכיחה מעבר לספק סביר כי הנאשם הוא זה שביצע את העבירה, וזיכתה אותו מהמיוחס לו בכתב האישום.
- ב"כ המאשימה: פרקליטות מחוז חיפה (פלילי)
- ב"כ הנאשם: עו"ד משה נעמן מטעם הסנגוריה הציבורית
עו"ד ענת נוי פרי
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין