בימים אלה אושרה בקריאה ראשונה הצעת חוק שמטרתה להכביד על סרבני הגט העיקשים גם בעת שהותם במאסר ולהטיל עליהם מגבלות שונות. עו"ד דיינה הר-אבן לא סבורה שזה הפתרון שיביא מזור לעגונות.
המצב המשפטי כיום
לבתי דין רבניים העניק המחוקק את הכוח להוציא כנגד סרבני גט, גברים ונשים כאחד, "צווי הגבלה". סמכות הבאה לתת בידי בתי הדין כלים לאכיפת פסקי דין המורים על גירושין. צווים אלה קובעים, בין היתר, הגבלת זכויות ממוניות, איסור יציאה מהארץ, מניעת עיסוק במשרה ציבורית, חסימת האפשרות להחזיק בחשבון בנק ואח', ולגבי גברים אף מאסר בכפיה. מסתבר כי גם צו דרקוני של מאסר אין בו לעיתים תועלת; סרבני גט עיקשים רואים בו אתנחתא מחיי היומיום.
משכך בחר המחוקק להכביד בחוק הנזכר את ידו על סרבנים גם בעת שהותם במאסר. ספק אם בכך ימצא לעגונות מזור. פסק דין של ביה"ד הרבני הגדול תר לשווא אחרי סנקציות נוספות כדי להתיר אישה מעגינותה היות ובעלה נמצא כבר 7 שנים בכלא מבלי שהתרצה לתת גט לאשתו אותה הוא מבקש "לראות בקבר".
התופעה של סרבנות גט נעוצה בכללי המשפט העברי המחייב כי גט ינתן מרצון על ידי הנותן והמקבל. יש לתהות איזה רצון מתקיים כנגד מי שנותן את הגט מחמת צווי הגבלה המוטלים עליו?
האומללות שבעיגון
מניעת גט מבן זוג פוגעת בראשונה בזכות לחרות, המעוגנת במחוזותינו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. זוהי פגיעה באוטונומיה האישית, בזכות לשוב ולהינשא, בזכות להוליד ילדים, בזכות להנאה מינית. פגיעה זו גורמת לא אחת, בעיקר לנשים, נידוי ובדידות חברתית, סבל והשפלה קשים.
למודת ניסיון מקצועי אודות מר גורלם של מסורבי גט, צפיתי בסרטה הרגיש של רונית אלקבץ ז"ל "גט". עם כל הרגישות והתיאטרליות שבסרט מיוחד זה, אין בו כדי למצות את הסבל הנגרם למעוגנות. המקרה של וויויאן דומה להפליא לזה של חנה, [שם בדוי], שבעלה הושלך לכלא לתקופות קצובות. נהגנו להתייצב חדשות לבקרים בביה"ד כדי לשמוע, חזור ושנו, את סירובו העיקש להעניק לרעייתו את הגט המיוחל.
לגבי אישה דתיה, צעירה, מתן הגט הוא הכרח כדי שתוכל להמשיך בחייה וללדת ילדים, שכן אם תבחר, חס וחלילה, לקיים חיי אישות מבלי לבוא בברית הנישואין תימצא חוטאת לעיקרי הדת, ואם תלד מחוץ לנישואין יהיו ילדיה ממזרים וייגזר עליהם קלון לדורי דורות.
כשייצגתי את נורית, בת למשפחה חרדית שמאסה בנישואין וערקה עם ילדים קטינים לבית אמה, חטף אותם הבעל, ומנע מהם קשר עם אמם. בעמל רב ובעזרת צווים שיפוטיים הושבו הילדים לחיק אמם, אלא שאז ברח הבעל מהארץ והותיר את רעייתו עגונה. אישה יפהפייה, צעירה מאוד, חרדית, שנמנעה ממנה הזכות לממש חיי נישואין חדשים.
שנים ארוכות חלפו במסע חיפושים מייאש על פני רחבי ארה"ב בניסיון לאתר את הבעל. נורית השתחררה בעבור שנים ארוכות מעגינותה לאחר שהסכימה לוותר על רכוש שצברו בני הזוג במהלך חייהם המשותפים ועל מזונות ילדיהם, ואף חויבה לאפשר לבעל המרע להיפגש תדיר עם ילדיו מהם התנתק לשנים רבות.
היריעה קצרה מלתאר ברשימה קצרה זו את עוללות סבלן הרב של העגונות שבסבלן נתקלתי אישית. סיפורים כאובים מוכרים לכל מי שמטפל בעניינן של עגונות.
וויאן מ"גט" זכתה בגטה, ברבות שנים, משהתחייבה לבעלה שלא תיתן עיניה באחר, וגזרה על עצמה מרצון חיי בדידות ועקרות כדי לצאת לחופשי מכלא הנישואין.
תחת ידי עברו גם גברים שנלחמו נואשות לקבל גט מידי נשותיהם. מצבו של הגבר נוח יותר. אין הוא מנוע מלחיות עם אישה אחרת שאיננה רעייתו החוקית ללא נישואין. ואף יש וכנגד סרבנות אישה מאפשרים בתי הדין לאיש לקחת אישה תחתיה. הקושי של מסורבים הוא בעיקר כלכלי. פעמים רבות גברים אלה מחויבים במזונות אישה, אם אין לה כדי צרכי קיומה, חיוב המפסיק על פי דין תורה רק בגירושין.
סנקציות נוספות
באחרונה הוציא פרקליט המדינה הנחיות המאפשרות בתנאים מסויימים לדון גבר סרבן בהליך פלילי. יתרונה של סנקציה זו הוא שאינה בטלה עם מתן הגט, כפי שקורה בצווי ההגבלה של בתי הדין הרבניים. גם בברירה זו אין, למרבה הצער, הרבה תועלת.
ביהמ"ש לענייני משפחה נוהגים כיום ברוחב יד, לפסוק למעוגנים פיצוי נזיקי. אלא שבתי הדין לא מכבדים פסיקות אלה ומחייבים את ביטול הסנקציה האזרחית , הכספית, לפני מתן הגט.
פתרון אפשרי
הדרך לשנות את מצבם העגום של מסורבות ומסורבי הגט, אינה בהכרח על ידי הוספת סנקציות, דתיות, אזרחיות או פליליות, אלא בקביעה הלכתית אמיצה כי כאשר בן או בת זוג מצווים בפסק דין להתגרש, ראוי בעבור זמן משאין בצווי ההגבלה תועלת, לקיים את פסק הדין לגירושין גם ללא הסכמת הסרבן באמצעות שליח בי"ד למי שממרה את פסק הדין ובכך לאכוף את קיומו.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין